ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- אַל תֵּצְאִי אֶל הָאוֹר, אֶצְבְּעוֹנִית
- וכל הארץ
- ספר מומלץ - למי שאוהב מסוגו
- שְׁכֵנָה שֶׁלִי יוֹשֶׁבֶת לְחַלּוֹן מִרְפֶּסֶת
- שיר לגשם
קשור אלי
- [ליצירה] השיר זכה בהמלצת העורך באתר הבמה. כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי - כעת זה עובד (מתוך היצירה) ותודה למודיעים ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] לרון, ראיתי השיר זכה להמלצת העורך ב"במה". כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אביבסתיו איחולי שנה טובה ומתוקה לך ולכל עם ישראל [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר מהמם המציג את המצוקה של אנשים הגונים. אנשים הגונים מתארים את המצוקה שלהם במצב הנורא הזה למרות שהם יודעים שלמשטרה הפלסטינית ולחמאס אין כדורי פלסטיק. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אנשים יש שם, שניים או שלושה ? [ליצירה]
- [ליצירה] כן.אפשר לצטט.זאת המדינה שלנו. אם מותר להציע - לקרוא גם על היהודי הציוני ועל השופטת [ליצירה]
- [ליצירה] נייר הטואלט שיר מצא חן בעיני רק שתי השורות האחרונות לא היה צורך להמעיט בערכך או בערך השיר כך נראות לו השורות האחרונות [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר. ככה ? [ליצירה]
- [ליצירה] לפרידמן. מספרים שגדולתה של ג'יין אוסטין הייתה בכך שכתבה רק על חומרים מהחיים. היא הייתה רווקה, לא נשואה, חייתה כמדומני לצד אחותה, אולי כמו התוכונה שהיו מביאים לתוכון המגעיל רוצח הנשים שכל כך עצבן אותך (מדוע ?) והצליחה ג'יין אוסטין לברוא מהעולם היומיומי ואני מתארת לי הצייקני והדתי (כמדומני גיסה היה כומר, אך לא קתולי) עולם המדבר באנושיות האדם באשר הוא. מכל מקום, מאיר, רק תחליף את המילה תוכונים במילה גבר, אישה, אז תראה שאישה שבעליה מתים, אומרים עליה שהיא קוטלת גברים, וגבר שנשותיו מתות, בסיפור הזה מכל מקום - שמדבר רק בתוכונים, יקנו לו תוכונה חדשה, כי כל אחד צריך לחיות ממשהו. אז יש אנשים שרואים בסיפורים את דפי זהב. ובתוכון אולי צלי תרנגולת בגריל. ויש אנשים שרואים כל מיני דברים בהם. אתגר לך - כתוב נא אתה סיפור ואנו כאן באתר נקרא אותו בעניין. [ליצירה]
תגובות