[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
באמת, כתוב בספר התניא: "ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ב סוף פרק ד."
זה עולם הקליפות והסטרא אחרא, עולם שמצד עצמו מעלים על הקדושה - על הטוב האלוקי.
ואני חושבת שהחוויה הקשה שתוארה כאן כחווית הקיום האנושי, העלוב המוגבל והמקולל במוות ובמודעות לו - היא בסה"כ מאוד אמיתית.
אבל בכלופן, אני לא הייתי נותנת יותר מדי צל"שים לשיר: זה קל מדי לכתוב שירים שמתריסים ומביעים מחאה וכעס. אירוניה מרה זה דבר אופנתי. במיוחד כשהיא מופנה נגד אלוקים, ולא מסתכנים בלהרגיז אף אחד.