[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
אני לא מזדהה עם תכני השיר, שנראה לי תבוסתני ובכייני. סורי.
אבל דווקא את הבית בסוגריים אהבתי - את האינטרוספקטיביות הזאת. ואת האוירה שנוצרת מ "אני נותן לשמיים לעוף בתוכי" וכאלה. מעין הקדמה מהורהרת בשקט לדברים שייאמרו מעל הבמה בקול. זה יכול היה להתאים לשיר תפילה או שיר על תפילה יותר מלכאן אבל מילא.
[ליצירה]
המשפט האחרון פשוט מתוק!! ו-אני מבינה את ההרגשה. למרות שתבין גם אותה - זה כלכך מתסכל לראות אדם יקר לך פגוע וסובל, ולא להיות מסוגל לעשות כלום, אפילו לשמוע ולחלוק איתו!
[ליצירה]
הדס, אני לא בטוחה שאין מקום להשוואה. כי האדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול, ובצד הגלות והגאולה הכללית ישנה גם גאןלה מגלות פרטית, של כל אחד ואחד.