[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
אני חייבת להתייחס לשיר הזה, שכבר מזמן מזמן נמצא אצלי ב"אהודות", ועוד יותר מזה נמצא אצלי בלב, ומדי פעם אני חוזרת לקרוא ולהתבונן בו.
פעם ראיתי בערוץ דיסקוורי תוכנית על ניסויים בחלל. כשחשפו צמח לתנאים של חוסר גרוויטציה, הוא פשוט התחיל "להשתגע": הוא שלח שורשים לכל כיוון, כולו הפך שורשים-שורשים, בתקווה שאולי אחד מהכיוונים במקרה יהיה "למטה", ואולי במקרה תהיה שם איזו אדמה שתקלוט אותו... זה מפחיד אותי לחשוב על זה."כשהיד המגששת בעיוורון מוצאת חלל ריק מקיום".
לבד את כל המרחק הזה.
[ליצירה]
וואלה, זה ממש נכון! ... רק חבל שבשביל הסוף השונה הייתי צריכה לקרוא את כל הסיפור, שמוכר לי מגיל 5 בערך... אי אפשר היה לקצר איכשהו? אפשר היה לצמצם עד כדי פסקא אחת אפילו, ולרמוז על כל שאר הסיפור, המוכר ממילא
[ליצירה]
הטקסט שלך לא ממש מתאים למשקל של השיר המקורי. ובכל אופן, מה אתה רוצה להגיד? אל מי אתה בא בטענה? ומה זה "רק אנו נציב עוד גבולות"? נציב גבולות למה? לדרך הזאת? להתיישבות? למה?