[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
חבל...
חבל שסיימת את זה ככה. כל כך אהבתי את הדרך שהיהודי עשה מתוך החולין, מתוך הסתמיות וחוסר המשמעות, מתוך המצוקה - אל הקדושה, אל ההרווחה, אל האושר, שנתנה לו ירושליים. גם האנלוגיה לציפור היתה טובה. למה הרסת??!!
[ליצירה]
כואב.
וכתוב מקסים.
התרגשתי מהקטע:
"זרועותייך מקרבות אותי היטב אליך
לבל אחסיר פעימה מליבך החם
ואספוג אותן אליי כולן אחת אחת
בנשימותיי הרכות החדשות החוששות
ובעורי הדק".
ואני מרגישה את הבור הריק שנפער בסוף השיר. איזה חסר נורא!