אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
טוב...
השיר חסר מעוף, למרות שיש המון פוטנציאל בנושא הזה. יש משהו טכני בצליל שעולה ממנו.
כדאי אולי שתקרא קצת שירים של משוררים, כמו אלתרמן, אצ"ג, לאה גולדברג, רחל. זה נותן השראה וגם מבהיר איך שיר צריך להראות.
[ליצירה]
קודם כל,
אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה.
ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים.
אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן.
כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה.
אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר.
[ליצירה]
סתם ריפרפתי ביצירותיך...
לא כל כך כיף לגלות שאתה לא מוכן בכזו דרך.
אבל בצבא פשוט אין לי זמן, אני לא יודע איך.
צבט לי את הלב, כי החיים שוחקים אותנו כל כך, וזה כל כך ביזבוז, כל כך חבל.
כואב לי עכשיו.
ממש כואב.
[ליצירה]
מחלת נפש.
שכולנו לוקים בה.
שנתגבר בע"ה.
אני לא מבין את הביטוי נהמא דכיסופא,
החיים שלך ממנו, כל תכונה או יתרון שיש בך הם ממנו, אז למה אתה מתבייש לקבל את הטוב שהוא מציע לך לקבל?
העניין הוא להתבטל לדעתי, לא יודע.
[ליצירה]
באמת תודה לכולכם.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קיבלתי כזה פירגון על יצירה, וזה ממש ממריץ ומחזק.
היה חשוב לי רק להעיר - אין כאן תחכומים, אני לא מתחכם כשאני כותב שיר, בשביל זה יש מאמרים. שיר הוא בשביל הלב. אפשר להיעזר בשכל לפעמים בשביל לנתח ולהקל על העיכול, אבל היעד הוא הלב, בסופו של דבר.
תגובות