[ליצירה]
אוהו. התשובה היא ברורה: כי צריך לעשות מצעד לפידים לנוער הכתום, ואז הכתום בטוח לא ידהה. נכון?
אמנם גם הציניות הממורמרת שלי לא תחזיר את הצבע הכתום לכהותו, אבל היא תעודד אותי לפעול בצורה מעשית, בעז"ה.
כואב הלב לקרוא. אכן דהה הצבע. דהתה הארץ.
ואכן כואב הלב לקרוע. מי יתן וכולם יבינו שהרוח לא ניצחה (חוץ מהקתרינה, שהיוותה את ניצחון הרוח על החומר במלוא משמעות הביטוי...) ושאם רוצים מלאי חולצות לא-קרועות בארון, כדאי לקחת את העניינים לידיים.
אמן.
[ליצירה]
רק עכשיו זכיתי לראות את היצירה הכל כך כואבת ונוגעת.מזדהה איתך כל כך בשאלה ובכאב ואולי עדיף שלא אוסיף מילים ותקראי בין השורות את מה שרציתי להגיד......
[ליצירה]
כתום? יש כתום ויש כתום
אני אוהב לחשוב על המהול באדום
זה שלעת ערב הולך ונעלם
והלב עומד עואב ונדהם
אך אל יאוש, יש עוד תקווה
מחר הכתום שוב יעשה לנו מחווה.
בשאיפה לחזרה לגוש ולשאר חלקי ארץ ישראל במהרה
[ליצירה]
לפי התגובות אני רואה שצריך הסבר.
" יש אמונה, לא אכנע, אשא אל שמיים תפילה.."
זה ודאי, הצדק עמכם, אסור לשקוע בייאוש חלילה.
ובכן-- כך הרגשתי באותו הרגע. זה הכל.
תודה לכם. תהיו חזקים גם בשביל אלה שלא כ"כ מצליחים..
תמי - זה לא ממש שיר. פשוט כתבתי מה שיצא, ולכן גם לא מסווג כשיר.. גם השורות והמילים הן לא ממש שיריות..
[ליצירה]
עוד אירוניה דקה שהבחנתי בה: לפני חודש היה הרבה יותר קשה ליהודים להיכנס לשם, כשהגוש היה עדיין בשליטה יהודית. אוטוטו מעבירים לשליטה פלשתינית- וכל המעוניין מקבל אישור כניסה. אחר-כך שיבואו החיילים שעצרו אותנו בדרך לחומש ויספרו לנו שהם רק רוצים לשמור עלינו מפני הערבים... נו, באמת...
עוד ישבו זקנים וזקנות... הפחד הגדול הוא שזה יהיה רק כשהנוער של היום יהיו זקנים וזקנות...
[ליצירה]
דבר ראשון אני מבקשת ממאיר ומאיר שיפסיקו לריב כמו תינוקות!!! זה נמאס!!!
מאיר פרידמן - כשאני קוראת את השיר הזה אני נזכרת איך אני אוהבת את השירים שלך.
הם פשוט נפלאים...
כמובן שאין כמו "תמול שלשום"...
השירה עדינה, מביעה ויפה...
[ליצירה]
וואו.
אין ספק שאי אפשר להפסיק בקריאה והעיניים פשוט מתרוצצות על פני הכתוב.
אבל---
חוששתני שבאיזה שהוא שלב הפסקתי לקלוט על מה הרעיון או שפשוט איבדתי את הפואנטה או שלא ממש הבנתי מה קרה...