[ליצירה]
אוהו. התשובה היא ברורה: כי צריך לעשות מצעד לפידים לנוער הכתום, ואז הכתום בטוח לא ידהה. נכון?
אמנם גם הציניות הממורמרת שלי לא תחזיר את הצבע הכתום לכהותו, אבל היא תעודד אותי לפעול בצורה מעשית, בעז"ה.
כואב הלב לקרוא. אכן דהה הצבע. דהתה הארץ.
ואכן כואב הלב לקרוע. מי יתן וכולם יבינו שהרוח לא ניצחה (חוץ מהקתרינה, שהיוותה את ניצחון הרוח על החומר במלוא משמעות הביטוי...) ושאם רוצים מלאי חולצות לא-קרועות בארון, כדאי לקחת את העניינים לידיים.
אמן.
[ליצירה]
רק עכשיו זכיתי לראות את היצירה הכל כך כואבת ונוגעת.מזדהה איתך כל כך בשאלה ובכאב ואולי עדיף שלא אוסיף מילים ותקראי בין השורות את מה שרציתי להגיד......
[ליצירה]
כתום? יש כתום ויש כתום
אני אוהב לחשוב על המהול באדום
זה שלעת ערב הולך ונעלם
והלב עומד עואב ונדהם
אך אל יאוש, יש עוד תקווה
מחר הכתום שוב יעשה לנו מחווה.
בשאיפה לחזרה לגוש ולשאר חלקי ארץ ישראל במהרה
[ליצירה]
לפי התגובות אני רואה שצריך הסבר.
" יש אמונה, לא אכנע, אשא אל שמיים תפילה.."
זה ודאי, הצדק עמכם, אסור לשקוע בייאוש חלילה.
ובכן-- כך הרגשתי באותו הרגע. זה הכל.
תודה לכם. תהיו חזקים גם בשביל אלה שלא כ"כ מצליחים..
תמי - זה לא ממש שיר. פשוט כתבתי מה שיצא, ולכן גם לא מסווג כשיר.. גם השורות והמילים הן לא ממש שיריות..
[ליצירה]
עוד אירוניה דקה שהבחנתי בה: לפני חודש היה הרבה יותר קשה ליהודים להיכנס לשם, כשהגוש היה עדיין בשליטה יהודית. אוטוטו מעבירים לשליטה פלשתינית- וכל המעוניין מקבל אישור כניסה. אחר-כך שיבואו החיילים שעצרו אותנו בדרך לחומש ויספרו לנו שהם רק רוצים לשמור עלינו מפני הערבים... נו, באמת...
עוד ישבו זקנים וזקנות... הפחד הגדול הוא שזה יהיה רק כשהנוער של היום יהיו זקנים וזקנות...
[ליצירה]
בבת אחת חזרו אלי ימי הגירוש בנווה דקלים.
האמונה המקווה, שעד הרגע האחרון הכל יתהפך וזה לא יקרה..
המדים ה"ציוניים" כאילו להכעיס, והרצון פשוט להישאר שם לתמיד!
כתיבה פשוט נהדרת. כתיבה כואבת ומיוחדת.
(אה, ואני עם טל... בתגובה השניה שלה..)
[ליצירה]
בגלל העדינות וההתייפיפות של הציבור שלנו הלך הגוש.
אתה טועה, ובגדול. אנחנו יותר מדי אוהבים. נכון שאין כזה דבר יותר מדי, אבל אני מתכוונת שצריך לדעת להיאבק בדיעות שונות, ולא לקבל הכל. נקודה. נכון שצריך לאהוב, אבל אסור לגרום לכך שיאבדו האידיאלים למען האהבה.
ואגב, היום, אחרי המאבק עצמו, דע לך שהוא היה מאבק אוהב שבא לי להקיא. יותר מדי קיטשיות וחיבוקים עם חיילים. סוג של צביעות!
[ליצירה]
בשביל להסתנן לתל אביב צריך יופי וקשרים. לא תעודת זהות, ובטח שלא לב.
אבל - - -
עוד מעט הקערה תתהפך על פיה. הם יבכו למעט לב. יבכו. הם יבקשו חיבוק ויצטרכוהו כאויר לנשימה, ואז, אז תתנפץ האדישות מעליה.
ומה בינתיים? אהבה ותפילה. הרבה תפילה.
שיר מקסים! כתוב מצויין.
[ליצירה]
קצת, הרעיון יפה, אבל יש בעיה קטנה לדעתי.
השם שנתת לצילום הוא חי צומח דומם.
חי - היונים
צומח - העץ
דומם - המכונית
הבעיה לדעתי היא שהמכונית לא ממש דומם בתמונה, היא מטושטשת כי היא מן הסתם באמצע נסיעה, וזה די שובר את הרעיון.
[ליצירה]
וואו. זה נהדר. כתוב טוב, עד שלרגע התחלתי לרחם על מישהו פה....
הציניות חזקה ומצויינת!!!
אהבתי את החיבור לאם סיסרא, ואהבתי את התוספת על המכונית תופת בשבי שומרון!
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount