כשנסעתי אתמול באוטובוס לצומת, ראיתי אותה.
היא היתה יפיפייה. שערה גלש על כתפיה, ועיניה - עיני שקדגדולות ואליפטיות הביטו נכחה.
ידעתי! פשוט ידעתי שאיתה ארצה לחלוק חיי.
מה שלא ידעתי - עד כמה זה יהיה לי קשה. כ"כ קשה...
התקשרתי אליה שוב. התחננתי שתתן הזדמנות שניה.
רק בשבוע שעבר היינו יחד, וידעתי שזהו זה. איתה ארצה לחיות.
אך היא, ידעה דברים אחרים, שונים.
----
הוא כל כך השתוקק אליה.
אך היא - בשלה.
וכך, כשירד מהאוטובוס, בלעדיה, הלך לים,
ושם רצרצרצרצרצרץ.
נכנס למים. נרטב. וצרח.
----
היא ידעה דברים שונים.
היא ידעה שהיתה לו חברה. היא ידעה שהיא עוד אוהבת אותו.
אך היא לא ידעה שהוא - לא חושב על חברתו. שהוא - חושב רק עליה.
היא ירדה מהאוטובוס, ומעיני השקד שלה ירדה דמעה.
היא חזרה הביתה, בגפה.
----
עיניהם לא נפגשו בשנית.
