עיינים נפתחות. חוסר וודאות. טשטוש, אני חי.
כמה עיסוקים קטנים, כמה?
איך אני בכלל יכול להסתכל על עצמי? במראה? בחלון?
במחשבה???
יש לי פלאפון. יש לי טלפון בפלאפון. אני עונה?
כן... אני עונה. למה לא? שלום!!
בוקר טוב.
...בוקר.... טוב?
אההה... כן.
"אני ממש מצטער להרוס לך את הבוקר, אבל."
אז אני מקשיב.
מקשיב.
מנסה להקשיב, עדיין.
מה ההסבר לכל התזוזות של השרירים שלי?
זה לא רצוני. בלתי רצוני.
אז החיילים עומדים. סוחבים. יורים
בוכים.
כי זה חבר שלהם ש...
עיניים נעצמות,
טשטוש
וודאות?
מת.
תגובות