אמנם קצת מאוחר לפרסם את השיר הזה, שנכתב באלול, אבל...
סליחות
חבלי טבורי מתמעטים והולכים.
הנה, הבוקר נגדע בי הבן המתחטא.
אינני די תמים עבורו, וזרים לשפתותיו
"כדלים וכרשים דפקנו דלתיך" ו"אתה חופש כל חדרי בטן".
לא יחבא עוד מפוחד בעץ הגן למשמע ´איכה?´.
הנני -
טובעה יראתי באהבה
והקירבה מחקה קלון החטא.
כבר לא לי בושת הפנים,
ויש לי פה, ומצח להרים ראש.
ואלול של אבא.
וקול השופר.
חלש
והולך.
תגובות