...והן מונחות לפני
דוממות.
ואני מישירה מבט,
לא להתחמק.
ורואה אותן.
כה יפות הן,
עדינות.
והן מיוסרות,
כך אני חשה,
מיוסרות עד מאוד.
כאב הגלות
הוא כאבַן,
כאב העקירה.
והן מונחות לפני
דוממות.
ואין מילים בפי.
שקט.
ואני רוצה לבכות.
מתנצלת.
באמת שניסיתי לעשות
הכל.
באמת.
כל אחת מהן
בתוך ארון.
עטופות בדגלי ישראל
הן מורדות לאדמה
בשנית.
והן קבורות לפני
זועקות דממה.
חמש עשרה גופות.
גופות
של עקירה.
תגובות