בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ניצן, את כותבת נהדר, כמו תמיד. אבל הפעם מעט יותר טוב. ריגשת אותי מאוד, למרות שמה שאת כתבת הוא כעין וכאפס לעומת מה שראיתי וחוויתי כשהייתי שם. (הערה קטנונית - "מפני שאותן הבנות, שחשבנו שהדבר היחיד שמעניין אותן הוא איך הן נראות ומי רואה אותן..." - הייתי אומרת שזה מעט מעליב.. ככה את חושבת עלי?..) כל בחור שם שלבש את חולצת המלוכה ריגש אותי. כל בחור שדיבר עם חייל ולא צרח עליו שהוא נאצי, גרם לי לבכות. וכל חייל שדמע בבישנות - קירב את הגאולה. אני גאה. אלו העוצמות שלנו!!! (ואשרי המחנכים..) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך מילה אגרסיבית מתאימה יותר? תמליצי. [ליצירה]
- [ליצירה] "משודכות". ביטוי קצת משעשע... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה יעלי. האמת, עד היום השיר היה בדוי. לצערי, היום הוא קיבל משנה תוקף. [ליצירה]
- [ליצירה] בהברה אחת: וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב בעדינות ובטעם. ממש יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש עכשיו, אחרי שקראתי. אין ספק שהקטע לא ממש ברור, ולא הבנתי בדיוק איך כל משפט מצטרף לקודמו, ומאוד לא אהבתי "אביו של הנ"ל" - המשפט הזה לא מתאים לשפה של הקטע. בכל מקרה, הרגשתי משהו מיוחד שקראתי. אהבתי מבלי להבין, והתרגשתי, אז תודה על ההזדמנות. באופן כללי כתיבתך יפה ונוחה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד. אולי מונולוג? קטע? [ליצירה]
- [ליצירה] זה מדהים! [ליצירה]
תגובות