בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה זה השתמכות??? מלשון שמיכה? סליחה על המחצב בהשכלה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה. "מצח" = "נצח" [ליצירה]
- [ליצירה] עוצר נשימה. [ליצירה]
- [ליצירה] יעלי, אני מצטרפת לא ב ג הלוי. אני שונאת אנשים באתר שמרשים לעצמם לרמוש כתיבתם של אחרים. צופיה - אז מה אם את עורכת??? אני דוקא רואה בעין יפה את פתיחת השיר בו' החיבור. זה מראה שיש משהו לפני.. שהשיר לא מנותק מהמקרה עצמו. חוצמזה, אם לא ידוע לך, יוצרת מוכשרת שכמותך, לפעמים דוקא השימוש בפסיקים אינו אלא קוטע את השורה. מה גם שהשימוש בסערה כדבר טוב - שובר את הרעיון המוכר, והוא זה המוסיף נופך לשיר. וצופיה, על הערתך האחרונה רק הוסיף, שמה לעשות שהסוף נדוש?? לכולם אהבות ולב שבור.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. התמימות שבכתיבה. בלי נושא מסויים הזועק שידרשוהו. אין ספק שזו כתיבה מיוחדת מאוד. שכוייח. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה ממש כתוב בטעם. (טעם טוב, זתומרת..) "ופה אני יושב, בין קפה לקפה עם דף ועט ולב מתרפה נפל בי הכח להרים את ראשי עייף אנוכי מדברים שביני לביני." כל הקטע הוא בצורה פאסיבית - "דברים נכתבים", ואילו כשזה מגיע אליך אתה כאילו אקטיבי, אתה הפועל, אך למען האמת פעילותך נובעת מתשות הרוח, מעייפות ודלות החומר. נהדר! אבל - "מהלך חיי נמצא בין התלמים"- סופו של דבר לא נמצא בידך. בצורה פאסיבית הוא פשוט שוכן בין התלמים. עד שיבוא בעל הנפשות ויטלטלנה. נהדר. אהבתי עד מאוד!! [ליצירה]
- [ליצירה] יש אנשים שכל חייהם מקדישים לכזו עבודה... הלוואי עלי! תמונה מצויינת. (ומי אני שאחלק ציונים?!?) [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שכדאי להוריד את ו' החיבור בתחילת כל שורה. בפזמון גם הייתי משנה.. הייתי כותבת אותו כך: ונראה שהכאב הוא גדול גדול כמו החול. אני לא יכול. בבית האחרון לא נראה שיש צורך להוריד את ו' החיבור. זאת המלצתי, כי הבנתי שאתה מעוניין בכך. בכל מקרה בשביל יצירה ראשונה זה באמת אחלה. (ואתה לא חייב לקבל את מה שאני חושבת.. ) בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] ישי, אני לא נוטה לפרגן עד כדי כך, אבל זו פשוט יצירה מעולה!!! מעולה!! [ליצירה]
- [ליצירה] כשיצאתי מהבית כנסת הבטחתי לחיילים שנחזור יחד איתם. חייבים להאמין. [ליצירה]
תגובות