חסרתי חיים
חסרתי שמחה
חסרתי שקט
חסרתי שלווה.
דבר לא חסרתי
הרי
היה לי אותך.
אתה,
חסרת אותי.
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. הוא נותן סימנים. כמו שאתה רוצה שהוא יקשיב - גם הוא "רוצה" שתקשיב. או אז תראה סימנים. ברורים. [ליצירה]
- [ליצירה] איתך. בכל מילה. כל הזמן שואלים אותי איך אנו יכולים לומר "לא נשכח לא נסלח"? הרי אנו צריכים להידבק במידותיו של הקב"ה שהוא סלחן וכו'. ואני עונה שבמישור הפרטי - אם נפגעתי - אסלח. אבל איני יכולה למחול על כבודה הרמוס של התורה. של האדמה. של הארץ. איני יכולה. תודה על הכתיבה הנפלאה. עודדתני. [ליצירה]
- [ליצירה] חולקת עליך! יש דברים שקשה להשתחרר מהם. הכאב הוא בלתי נשלט. לא קל להתנתק ממקרים כואבים, ואני בטוחה שהאדמה רוצה שנרבה בדיבורים אודותיה, פן תדעך וחלילה תשכח. ופיות הצעירות - מדוע שנסתום? הן עבר עליהן הקשה שבמשברים, ולקרוא לארץ אהובה, מרפא השברים. אז די לך, חבר יקר, ותן לנו לכאוב - עד מחר. (ואולי גם הרבה אחרי). [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, נורא ואיום. אבל הכתיבה מצויינת! הניקוד, מוסיף המון. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת. התרגשתי מאוד. התמונה היפהפייה הזאת נתנה לי אמנם תחושה של גוש, במיוחד תחת הסיווג "הספד", אבל אין ספק שזה מרגש לראות את החממות עומדות מחדש על תילן. אתמול הייתי בסיטואציה ההפוכה, והכאב - בל יתואר. לעקור חממות ממקומן, ולראות בכאבו של בעל החממות, זה על הפנים.. [ליצירה]
- [ליצירה] סתיו: *וכלוב* = *וכתוב* ??? [ליצירה]
- [ליצירה] את החול מצאתי, לא את הילדה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, אנחנו דוקא השתדלנו לומר "אין מחסום לכיסופים". תמי, הרב קמינצקי אומר שאנחנו "משוב"חים", לא שב"חים... חבר'ה, לא להתייאש, אמנם יש חורבן, ויש כאב, אבל בכח האמונה ועם הרבה סיעתא דשמיא כבר נחזור!!! [ליצירה]
- [ליצירה] טל, לא התכוונתי לזעזע עד כדי כך.. פשוט ישבתי מול המאוורר ובהיתי בו, והרגשתי שאם אני לא עושה עם עצמי משהו מועיל אני פשוט נכנסת לתוכו בכח... לא שהשיר הזה זה משהו יותר מועיל, אבל לפחות עוד יש אצבעות... [ליצירה]
