[ליצירה]
בשביל להסתנן לתל אביב צריך יופי וקשרים. לא תעודת זהות, ובטח
שלא לב.
אבל - - -
עוד מעט הקערה תתהפך על פיה. הם יבכו למעט לב. יבכו. הם יבקשו
חיבוק ויצטרכוהו כאויר לנשימה, ואז, אז תתנפץ האדישות מעליה.
ומה בינתיים? אהבה ותפילה. הרבה תפילה.
שיר מקסים! כתוב מצויין.
[ליצירה]
ובכן, כרגיל, מתעלמים מההערות המעצבנות, למרות שהן כתובות בידי אומן.
כן, אולי יש כאלה שצוחקים ומלהגים, אבל לנו זה כואב. אנחנו בוכים על החורבן. בוכים בשביל כולם. גם בשביל מי שלא יודע לבכות כשצריך.
וגם כשחלילה ירצו לפנות את קדומים ובית אל אנחנו נעשה הכל (...) כדי לנסות למנוע.
ועד הרגע האחרון, כמו תמיד, נאמין.
פשוט נאמין.