היא זרעה בדמעה
יעידו פניה
שהזמן חרש בקמטיו
עת קציר הגיעה
ואת עמל עלומיה
היא לוקטת בחיוכה השב
נפרדת לאט
מגופה הבלוי
המוטל במיטה ברפיון
מפנה מבט
אל הפנים החבוי
שנבנה על נעורי קיקיון
עברה עומד לבחינה
מעשים ומילים
חלומות ושביבי זיכרון
עכשיו היא מוכנה
על מיטת בית החולים
שוחקת ליום אחרון.
תגובות