אם הבכי נובע מכאב פיזי כביכול - טפחה לא מעבירה את זה. נכון, 'האמת טופחת על פני...' זה ביטוי מקובל, אבל טפיחה רגילה לא גורמת כאב, ואני חושבת שזה היה זורם טוב יותר עם מילה יותר אגרסיבית. אהבתי את הרעיון, ואיך שבכל זאת הצלחת להעביר בכל כך קצר.
[ליצירה]
אם הבכי נובע מכאב פיזי כביכול - טפחה לא מעבירה את זה. נכון, 'האמת טופחת על פני...' זה ביטוי מקובל, אבל טפיחה רגילה לא גורמת כאב, ואני חושבת שזה היה זורם טוב יותר עם מילה יותר אגרסיבית. אהבתי את הרעיון, ואיך שבכל זאת הצלחת להעביר בכל כך קצר.
[ליצירה]
ניצן, את כותבת נהדר, כמו תמיד. אבל הפעם מעט יותר טוב.
ריגשת אותי מאוד, למרות שמה שאת כתבת הוא כעין וכאפס לעומת מה שראיתי וחוויתי כשהייתי שם.
(הערה קטנונית - "מפני שאותן הבנות, שחשבנו שהדבר היחיד שמעניין אותן הוא איך הן נראות ומי רואה אותן..." - הייתי אומרת שזה מעט מעליב.. ככה את חושבת עלי?..)
כל בחור שם שלבש את חולצת המלוכה ריגש אותי. כל בחור שדיבר עם חייל ולא צרח עליו שהוא נאצי, גרם לי לבכות. וכל חייל שדמע בבישנות - קירב את הגאולה.
אני גאה. אלו העוצמות שלנו!!! (ואשרי המחנכים..)
[ליצירה]
קצת. התרגשתי מאוד.
התמונה היפהפייה הזאת נתנה לי אמנם תחושה של גוש, במיוחד תחת הסיווג "הספד", אבל אין ספק שזה מרגש לראות את החממות עומדות מחדש על תילן.
אתמול הייתי בסיטואציה ההפוכה, והכאב - בל יתואר. לעקור חממות ממקומן, ולראות בכאבו של בעל החממות, זה על הפנים..
[ליצירה]
נראה לי שכדאי להוריד את ו' החיבור בתחילת כל שורה.
בפזמון גם הייתי משנה.. הייתי כותבת אותו כך:
ונראה שהכאב הוא גדול
גדול כמו החול.
אני לא יכול.
בבית האחרון לא נראה שיש צורך להוריד את ו' החיבור.
זאת המלצתי, כי הבנתי שאתה מעוניין בכך. בכל מקרה בשביל יצירה ראשונה זה באמת אחלה. (ואתה לא חייב לקבל את מה שאני חושבת.. )
בהצלחה.
תגובות