אם הבכי נובע מכאב פיזי כביכול - טפחה לא מעבירה את זה. נכון, 'האמת טופחת על פני...' זה ביטוי מקובל, אבל טפיחה רגילה לא גורמת כאב, ואני חושבת שזה היה זורם טוב יותר עם מילה יותר אגרסיבית. אהבתי את הרעיון, ואיך שבכל זאת הצלחת להעביר בכל כך קצר.
[ליצירה]
אם הבכי נובע מכאב פיזי כביכול - טפחה לא מעבירה את זה. נכון, 'האמת טופחת על פני...' זה ביטוי מקובל, אבל טפיחה רגילה לא גורמת כאב, ואני חושבת שזה היה זורם טוב יותר עם מילה יותר אגרסיבית. אהבתי את הרעיון, ואיך שבכל זאת הצלחת להעביר בכל כך קצר.
[ליצירה]
ניצן, את כותבת נהדר, כמו תמיד. אבל הפעם מעט יותר טוב.
ריגשת אותי מאוד, למרות שמה שאת כתבת הוא כעין וכאפס לעומת מה שראיתי וחוויתי כשהייתי שם.
(הערה קטנונית - "מפני שאותן הבנות, שחשבנו שהדבר היחיד שמעניין אותן הוא איך הן נראות ומי רואה אותן..." - הייתי אומרת שזה מעט מעליב.. ככה את חושבת עלי?..)
כל בחור שם שלבש את חולצת המלוכה ריגש אותי. כל בחור שדיבר עם חייל ולא צרח עליו שהוא נאצי, גרם לי לבכות. וכל חייל שדמע בבישנות - קירב את הגאולה.
אני גאה. אלו העוצמות שלנו!!! (ואשרי המחנכים..)
[ליצירה]
כתוב טוב. (יש כמה תיקוני לשון קטנים שאם תסדר זה יהיה הרבה יותר טוב, כמו למשל: "כאן בחברון נטבחו יהודים, ואילו כאן בדולפינרויים בתל-אביב היה עוד פיגוע רצחני"
למילה "אילו" אין כאן מקום.)
בכל מקרה הקטע מביע המון. המון אמת. המון כאב, והוא דרש ממני להביע המון הזדהות.
[ליצירה]
וואו.
זה ממש כתוב בטעם.
(טעם טוב, זתומרת..)
"ופה אני יושב, בין קפה לקפה
עם דף ועט ולב מתרפה
נפל בי הכח להרים את ראשי
עייף אנוכי
מדברים שביני לביני."
כל הקטע הוא בצורה פאסיבית - "דברים נכתבים", ואילו כשזה מגיע אליך אתה כאילו אקטיבי, אתה הפועל, אך למען האמת פעילותך נובעת מתשות הרוח, מעייפות ודלות החומר. נהדר!
אבל - "מהלך חיי נמצא בין התלמים"- סופו של דבר לא נמצא בידך. בצורה פאסיבית הוא פשוט שוכן בין התלמים. עד שיבוא בעל הנפשות ויטלטלנה.
נהדר. אהבתי עד מאוד!!
[ליצירה]
חזק וקולע.
טוב לדעת שהיא נמצאת איפה שהוא בסוף הדרך.
(ביקורת קלה, לא אהבתי שכל כמה שורות היו שלוש נק' ואז: אלייך, בשבילך, וכו'. כדאי לחשוב על דרך שונה להוסיף את זה, כי בצורה הקיימת זה קצת קוטע את המונולוג. זו דעתי האישית ואינך חיב לקבלה!)
תגובות