"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
ניצן, את כותבת נהדר, כמו תמיד. אבל הפעם מעט יותר טוב.
ריגשת אותי מאוד, למרות שמה שאת כתבת הוא כעין וכאפס לעומת מה שראיתי וחוויתי כשהייתי שם.
(הערה קטנונית - "מפני שאותן הבנות, שחשבנו שהדבר היחיד שמעניין אותן הוא איך הן נראות ומי רואה אותן..." - הייתי אומרת שזה מעט מעליב.. ככה את חושבת עלי?..)
כל בחור שם שלבש את חולצת המלוכה ריגש אותי. כל בחור שדיבר עם חייל ולא צרח עליו שהוא נאצי, גרם לי לבכות. וכל חייל שדמע בבישנות - קירב את הגאולה.
אני גאה. אלו העוצמות שלנו!!! (ואשרי המחנכים..)
[ליצירה]
אוסף. השיר יפה, אבל (וחייב לבוא אבל..) מצד אחד אתה מתאר את הציפייה שלך לדבר קדוש "במלוא הדרך ועוזך", ואח"כ אתה מעט מזלזל "מדעו אחרו פעמי מרכבותיך מדוע בוששת לבוא".
אולי זה לא אמור להישמע מזלזל אבל למי שיש קשר עם התנ"ך זה אמור להדליק נורה אדומה...
הרי דבורה צוחקת על אם סיסרא כך.
כדאי לשנות.
[ליצירה]
בגלל העדינות וההתייפיפות של הציבור שלנו הלך הגוש.
אתה טועה, ובגדול. אנחנו יותר מדי אוהבים. נכון שאין כזה דבר יותר מדי, אבל אני מתכוונת שצריך לדעת להיאבק בדיעות שונות, ולא לקבל הכל. נקודה. נכון שצריך לאהוב, אבל אסור לגרום לכך שיאבדו האידיאלים למען האהבה.
ואגב, היום, אחרי המאבק עצמו, דע לך שהוא היה מאבק אוהב שבא לי להקיא. יותר מדי קיטשיות וחיבוקים עם חיילים. סוג של צביעות!
תגובות