"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
בגלל העדינות וההתייפיפות של הציבור שלנו הלך הגוש.
אתה טועה, ובגדול. אנחנו יותר מדי אוהבים. נכון שאין כזה דבר יותר מדי, אבל אני מתכוונת שצריך לדעת להיאבק בדיעות שונות, ולא לקבל הכל. נקודה. נכון שצריך לאהוב, אבל אסור לגרום לכך שיאבדו האידיאלים למען האהבה.
ואגב, היום, אחרי המאבק עצמו, דע לך שהוא היה מאבק אוהב שבא לי להקיא. יותר מדי קיטשיות וחיבוקים עם חיילים. סוג של צביעות!
[ליצירה]
איתך. בכל מילה.
כל הזמן שואלים אותי איך אנו יכולים לומר "לא נשכח לא נסלח"? הרי אנו צריכים להידבק במידותיו של הקב"ה שהוא סלחן וכו'. ואני עונה שבמישור הפרטי - אם נפגעתי - אסלח. אבל איני יכולה למחול על כבודה הרמוס של התורה. של האדמה. של הארץ. איני יכולה.
תודה על הכתיבה הנפלאה. עודדתני.
[ליצירה]
בועז, דבר ראשון תודה.
קצת קשה לי עם שיר שמחולק לבתים, אני בדר"כ אוהבת לזרום עם הכתיבה ולא לגדוע אותה עם חלוקה לבתים ומקצב..
"הן" אחרי "כאילו" ממש לא בא בחשבון. "הן" - לשון נקבה, אתה מתכוון לשעות הקשות.
אני מתכוונת למצוקה. לאובדן.
תגובות