"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
אביב וסתיו, אהבתי מאוד.
מתלבטת אם לומר.. אבל הפריע לי קצת שהחרוז בבית האחרון צולע.. זית - זית... זה לא מספיק מעולה..
לעומת כל השיר שהחריזה נשמרת בו מאוד מאוד יפה.
[ליצירה]
ובכן, כרגיל, מתעלמים מההערות המעצבנות, למרות שהן כתובות בידי אומן.
כן, אולי יש כאלה שצוחקים ומלהגים, אבל לנו זה כואב. אנחנו בוכים על החורבן. בוכים בשביל כולם. גם בשביל מי שלא יודע לבכות כשצריך.
וגם כשחלילה ירצו לפנות את קדומים ובית אל אנחנו נעשה הכל (...) כדי לנסות למנוע.
ועד הרגע האחרון, כמו תמיד, נאמין.
פשוט נאמין.
[ליצירה]
איתך. בכל מילה.
כל הזמן שואלים אותי איך אנו יכולים לומר "לא נשכח לא נסלח"? הרי אנו צריכים להידבק במידותיו של הקב"ה שהוא סלחן וכו'. ואני עונה שבמישור הפרטי - אם נפגעתי - אסלח. אבל איני יכולה למחול על כבודה הרמוס של התורה. של האדמה. של הארץ. איני יכולה.
תודה על הכתיבה הנפלאה. עודדתני.
תגובות