[ליצירה]
עוף - זה ממש נהדר. מתחברת עם כל מילה. כתוב בצורה יפה. בטוחה שהיושב במרומים ישלח ידו ויושיעך.
כמה הערות קטנטנות..:
א. "אך בתוך ארכז זכוכית - אליו לא הצלחתי לגשת..." תרשה לי לנחש שהכוונה למילה "ארגז". תתקן.
ב. "כמעט ויצאתי מכלאי אל אוויר צח" לצאת מהכלים, זה הביטוי. צריך להיות כתוב "כמעט ויצאתי מכליי".
הטעויות האלה מעצבנות, והן מורידות מרמת היצירה. לתשומת ליבך.
[ליצירה]
הדפסתי לי אותו ונכנסתי למיטה. התרכזתי והתחלתי לקרוא. הסגנון עצמו הוא טוב. הכתיבה מעניינת ומושכת להמשיך ולקרוא, אבל יש כמה פאשלות של הגהה שיכולות להפוך את הסיפור ליותר טוב. יש גם כמה קטעים כאילו קטועים, לא ברורים, שהפריעו לי.
הסוף חסר. לא ברור מה הקטע של אשתו של נוני. דווקא רציתי שיוסבר מדוע דני וייסברג קם אם הוא לא ביצע את התעלול. זה חסר לי.
[ליצירה]
מצטרפת לטל.
כאב לי לקרוא בשירך את הכאב שלך והרחמים שלך למרצחים שלי. אתה מרחם על זה שרצח ארבעה מבני משפחתי? מרחם שלא תכאב הרגל????
אם כבר מישהו כותב שיר על הכתבה בעיתון, הייתי מצפה שלשיר יהיה מסר הפוך!!!
כבר אמרו גדולים וחכמים ממני מה סופו של זה המרחם על אכזרים...
במקום להרוג אותם נושכים אותם כלבים, זה רק תירוץ שנוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"... כי אנחנו פחדנים!!!!! פחדנים!!!
[ליצירה]
אני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש עכשיו, אחרי שקראתי.
אין ספק שהקטע לא ממש ברור, ולא הבנתי בדיוק איך כל משפט מצטרף לקודמו, ומאוד לא אהבתי "אביו של הנ"ל" - המשפט הזה לא מתאים לשפה של הקטע.
בכל מקרה, הרגשתי משהו מיוחד שקראתי. אהבתי מבלי להבין, והתרגשתי, אז תודה על ההזדמנות.
באופן כללי כתיבתך יפה ונוחה.
[ליצירה]
אוסף. השיר יפה, אבל (וחייב לבוא אבל..) מצד אחד אתה מתאר את הציפייה שלך לדבר קדוש "במלוא הדרך ועוזך", ואח"כ אתה מעט מזלזל "מדעו אחרו פעמי מרכבותיך מדוע בוששת לבוא".
אולי זה לא אמור להישמע מזלזל אבל למי שיש קשר עם התנ"ך זה אמור להדליק נורה אדומה...
הרי דבורה צוחקת על אם סיסרא כך.
כדאי לשנות.
תגובות