[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
מצא חן בעיני הרעיון. אם בחרת לכתוב בחרוזים, צריך להקפיד שהם יהיו נכונים. הר-נזכר, תלמשל, זה לא חרוז, ויש עוד כמה כאלה.
[ליצירה]
[ליצירה]
מצא חן בעיני. אבל השורות בסוף לא נראות כמו שיר אלא כמו קטע, והחריזה - או שתשמור עליה כל השיר, או שתוריד. אולי כדאי לנסות לצמצם קצת את הסוף - ככה שהפואנטה תתגלה ממש בסיום, ולא שלוש שורות לפני.
בהצלחה.
[ליצירה]
ועדיין: נו, אז?
יש משחק מלים. את מבססת עליו סצנה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ולועסת את הבדיחה. ו?
חבל, עם הרעיונות האלה אפשר ללכת רחוק.
ובבקשה אם אפשר להבא להגדיל את הכתב.