[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
שחף
שמוליק לא מתכוון לתאר נופים; הוא מתאר אידיאולוגיה. גם אני הייתי חושבת שזה יפה - אם לא הייתי קוראת את בעוד ארבע מאות וריאציות שונות (בעצם לא כל כך...)
[ליצירה]
חיים,
אני לא דיברתי על המסר - אלא על הדרמה, על הרגש, על התמונה. מסר אפשר להעביר בהרבה צורות; בשביל לדייק ולהרגיש ולקרוא לזה שיר, צריך עוד קצת עבודה.
ועוד בנוגע לנקדוה של 'המסר עבר': יש כאן מימד של האכלה בכפית. אין עדינות בבהירות של המסקנה, אין לי אפשרות להפיק כאן יותר ממה שנראה בקריאה ראשונה.
יעל - אני מסכימה בנוגע להשראה, ובהצלחה :) ואת לא חייבת התנצלויות לאף אחד.
[ליצירה]
"...הרימותי את מסגרת החלון – וגדל-תפארת
בא עורב ישיש כנצח – בא גבוה וקודר,
בא יהיר כלורד בריטני, בקידה לא ברכני,
והמריא לו זכורני, לתבנית תחת-הנר –
לתבנית של ראש אתונה על קירי באור הנר –
שמה נח – ולא יותר."
פשוט כיף לי לקרוא אותך.
[ליצירה]
לא הצלחתי להחליט אם זה הומוריסטי או רציני - יצאתי בתחושה שהשיר לא סגור על עצמו.
לא אהבתי את הרעיון בכלל. כל אחד יכול ללמוד לעשות הכל. אף אחד מאתנו לא נולד עם עט של כסף בפה.
כתיבה זה דבר שלומדים, חוטפים ביקורת, משתשפים בו. להגיד "אני לא מוכשר" ולכן להסתפק בשירה מן הטחול, כהגדרתך - זו לא בדיוק בריחה, אבל בהחלט יש כאן מימד של לוותר לעצמך.
אל תעשה את זה.
שנה טובה.