[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
יפה מאוד - ציניות במסכה אירוטית... השורה האחרונה בבית הראשון לא התחברה לי - אתה כאילו חושף את הפואנטה מוקדם מדי (אם כי את המשפט כשלעצמו אהבתי מאוד).
בית שני - שורה שלישית -בעייתי; כל הבית פסיבי, ופתאום אנחנו מוצאים כאן פעולה רצונית על ידי הדובר, וזה לא מסתדר לי. סך הכל אהבתי, והסיום טוב מאוד (הייתי מוסיפה נקודה, אבל זה כבר עניין של טעם).
[ואני מודה - לא בטוח שהייתי מתבייתת על השיר סתם ככה. אבל אני שמחה שראיתי אותו. זה טוב!]
[ליצירה]
[זהירות, ביקורת]
הרעיון מובן, אבל הוא לא כתוב בדיוק בצורת שיר -כתוב מאוד פשוט ויומיומי, וגם אם העימוד היה שונה אני לא בטוחה שהמשמעות לא היתה נשמרת. החריזה לא מדוייקת, וזה מפריע.
[ליצירה]
אין לי מה להוסיף - אהבתי מאוד. (יותר מאשר בפעם הקודמת - אולי בגלל שכבר הסברת הכל...) וכמה מתאים למזג אוויר כזה.
שינית משהו?
[ליצירה]
[ליצירה]
אהבתי את הסיום. משהו בבית השני הפריע לי - עודף של תיאורים, אולי, למרות שאהבתי את המדפים והמגירות. בקשר לפיסוק- הרבה יותר מדי נקודות, אני חושבת. כשיש נקודה זה אומר להפסיק לקרוא ולקחת נשימה. יותר מדי נקודות, זה כבר אובר ונטילציה...
ברוך הבא.
[ליצירה]
זה נחמד ויפה הדרך שבה שמרת על זה לכל האורך, אבל יש כמה פעמים שתחבירית [וגם הגיונית] אין קשר בין משפט למשפט;
כמו עשן ממדורה, רע
מהדהד ומתמוטט, את <--------- "את", מה עניינו לכאן? המשפט לא קשור למה שלפניו.
קולות המלחמה, מה
עוד חי ומה אמת, מת <---------- ובגלל ההברה החוזרת בסופי הבתים, זה תלוש.