תשמעי איך הגשם דופק בחלון
ואנחנו סגורים פה כמו זרע ישן.
נשב ונמתין ואולי
ננמנם קצת (אפשר גם שירה בציבור) –
על האדן דולק עוד נר אחרון.
אחר כך חשכה. אל תדאגי;
בסוף גם אנחנו
נהיה לחם
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הדס, בקריאה ראשונה נהינתי לקרוא את הקטע, אבל במחשבה שניה יש בעיה בקשר בין המשפטים והרעיון לא לגמרי מובן.. ואפילו שאת אומרת שאין טעם להסביר יצירה אם לא הבינו אותה כשהיא עמדה בזכות עצמה,אני מבקשת-תסבירי!..או לחלופין תוסיפי מס' שורות לשיר כדי שהרעיון יובהר וכך אוכל להגיב כראוי.. [ליצירה]
- [ליצירה] בהתחלה חשבתי שזה קשור ל'כי לחמנו הם' בפרשת 'שלח', אבל בקריאה שניה (או חמישית) נראה לי שהבנתי - אנשים שסגורים בבית הם כמו זרעי חיטה קשורים בשק, במקום לצמוח בגשם הם מקשיבים לו מרחוק. מהזרעים הישנים עושים בסוף לחם. את האנשים הסגורים לא אוכלים (בד"כ), אבל גם הם נהיים חפץ ביתי, רך ונוח, ומהר מדי הם מתיבשים, מתקשים ומעלים עובש. [ליצירה]
- [ליצירה] חופן סוד מט לנבוט. כמו בועות אבקת אפיה המשוועות לאויר. כמו יציר עט טרם רישומו. עגול ומלא הוד. בורכת תודה [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. לא אהבתי את הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה מאוד, עם כמה ביטויים שבהחלט עשו לי את זה. שורה רביעית מהסוף - בקריאה בקול די חסר לי שם סימן פיסוק כלשהו. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מעביר את התחושה. ברוך הבא. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, הצד הטכני: החרוזים לא תמיד מדוייקים, וחבל כי רוב הזמן זה דווקא בסדר. אמונה-תקווה, למשל,זה לא חרוז; לא מספיקה רק תנועה מסיימת כדי לחבר שתי מילים. יש מקומות שהחריזהמאלצת את הטקסט - כלומר, מביאה לשימוש במילים/דימויים שאלמלא הכורח לא היה כאן שימוש בהם: אוֹתוֹ קַטַּע אִישׁ מִבְּנֵי עַמְרָם, למשל, צורם מאוד.הָעֹז , הַתְּעוּזָה וּמֵעַל הַכֹּל הַתִּקְוָה - צ"ל הפיחו ולא הפיחה. ואם הכוונה היא לעוז בלבד, הרי שזה צ"ל "הפיח". הניקוד שגוי בהרבה מקומות. לבד מכך שאני לא רואה איך הוא תורם לטקסט - שלא מכיל מילים גבוהות יותר ממשלב בינוני למדי - ניקוד לא נכון פוגע בהערכה שלי לשיר, מיידית, כמו שגיאת כתיב. קַטַּע, למשל. ויש עוד. סימני פיסוק נמצאים כמעט בסוף כל שורה, בלי קשר להאם צריך שם נקודה או פסיק. נקודה במקום הלא נכון, לדוגמא, קוטעת את הקריאה ואת המשמעות ובכלל, וחבל. אני נגד האלהת אנשים באופן כללי, משני הצדדים. יהיו כאלה שיאמרו לך לשפוט את האדם על פי תוצאות מעשיו. אני אישית בוחרת לחשוב שמדובר באדם שהיו לו כוונות טבות, והשאר לאלוהים. בלי קשר לדעות פוליטיות למיניהן, שימוש במֵאוֹרֵנוּ, מַנְהִיגֵנוּ, נאור ואפילו שָׁאַף לְהוֹלִיכֵנוּ לְעֵבֶר הָאוֹר - אלה תיאורים... לא מאולצים, אבל נלעגים [לא מצאתי מילה טובה יותר], וההרגשה יותר של מזמור תפילה נוצרי. המסקנה בסוף - שחוץ מהכרת טובה על המעשים שלו, צריך לבקש ממנו סליחה, כציבור - לא מובנת מהטקסט. שלא לדבר על זה שהפיסוק מעניק לבית משמעות אחרת לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] נמישה אני מסירה בפנייך את הכובע... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון נחמד (די מוכר, אבל עשית את זה טוב). דבר שהפריע לי - אדם לא יכול לצלוע *על* ירך, יען כי הוא לא אמור ללכת עליה. אם צולעים - זה על רגל. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיני הרעיון, אבל רשימת התיאורים - הסברית מאוד ומייגעת. אפשר להעביר כאב בלי להגיד את המלים כאב, או עצב או פצעים. כשאתה מספר לקורא מה הוא צריך להרגיש, יש לו הרבה פחות קשר עם הטקסט - כי הוא לא מנסה להבין לבד; מה גם שסיפור חיי הדפוקים, עד כמה שהוא מזעזע, לא באמת מושך אנשים לקרוא. תסדר אותנו. תכתוב כאב ככה שנרגיש כאב, לא שנדע שצריך לכאוב. אל תגלה לנו מה אתה רוצה להגיד. וזה עובד. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב נהדר, יופי של אווירה. אהבתי מאוד. (וקנית אותי עם המשפט הראשון, אז אני מאוד אובייקטיבית... |אייקון מסומם| לא עושים דברים כאלה! ;-) [ליצירה]
תגובות