היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אי אי
שחיפה, אנא היכנסי לשאר ארבע מאות וחמש עשרה יצירותיו של ירושלמי... בעצם מספיק לקרוא את זאת. כשיהיה לי זמן אני אספור בשבילך כמה פעמים מופיע אצלו כל משפט כזה.
*****************
הקונקורדנציה ליצירותיו של שמואל ירשלמי תיפתח בקרוב... למעוניינים לסייע, נא לפנות אלי.
[ליצירה]
הבית האחרון - שאני חושבת שהוא הפואנטה של השיר - הרגיש לי, בכל זאת, קצת מפוספס. אולי בגלל העימוד, אני לא יודעת; אבל כדאי לעבור על זה שוב, זה חזק.
ולמה אין כותרת וסיווג?
תגובות