היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
באמת?
אם ככה איך יכול להיות שיש אנשים, למשל, שאונסים ורוצחים - למרות המוסר? ולמרות שהחברה מתנגדת לאותו הדבר בדיוק?
אנשים מעצם טבעם הם לא משהו. והמסגרת שומרת עליהם.
[ליצירה]
נמישה
דילגת על מושג חשוב בספרות, שמשמעותו תקבולת. קחו לדוגמא את השורות הבאות:
הארץ של שרון -
איננה ארצי [1-2]
הארץ של שרון -
ארצי איננה [11-12]
[ליצירה]
מצטרפת לתגובה של רדף. זו רשימת מכולת של כינויים לאלוהים, ואם הייתי מדפדפת בסידור מספיק זמן יכולתי גם כן להרכיב אחת. אם יש כאן איזושהי פואנטה, אני פספסתי אותה.
תגובות