היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי "שלוות ילדותך כמו דפקה בחלון" ואת הרעיון בכלל. התמונה שמצטיירת יפה, אבל זה כאילו יש כאן המון רסיסים מפוזרים - אפשר אולי להתמקד יותר, ולהרחיב קצת בתיאורים. "האישה האופה לחמים", למשל, נותן תמונה הרבה יותר ברורה משמות. אהבתי את הרעיון של שמות הרחובות. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני תוהה. אני לא חושבת שיהיה נכון להגדיר את זה כסיפורת - העלילה היא חלק קטן ממה שקורה פה. אבל זה כן קטע שעומד בפני עצמו ובעל ערך. אהבתי את הנימה ההזויה-משהו שעוברת כאן בהרבה מקומות. הכתיבה שלך טובה, אפילו מאוד, וזה מהנה לקרוא. אבל אם הכוונה היתה לסיפורת של ממש - יש כאן משהו שגוי. אני אהבתי כמו שזה ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה, אם מותר לשאול, פשר הסיווג התמוה? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון. צרם לי קצת ה'צורך שלךֳ היה' קצת מסורבל, אפשר להפוך ל'שהיה לך' ועדיין יישמע טוב. שבת שלום :) [ליצירה]
- [ליצירה] אוה (זה היה כל כך במקום) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. כתוב טוב מאוד. שורה אחרונה - לא. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] כן [ליצירה]
- [ליצירה] משהו קליל יותר גם ילדים יכולים להרים. האמת, אין לי מושג. אבל הקטע של "ייגמרו המים" לא נשמע לי מספיק. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, איזה יופי. אהבתי מאוד מאוד. יופי של כותרת. [ליצירה]
תגובות