היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
התרת נדרים...
הכתיבה טובה. לא אעיר עליה כאן, כי בעיות ניסוח פה ושם דווקא לא פגמו לי בהנאה מהקריאה. בקשר לרעיון: יש לך פואנטה. פואנטה די מוצלחת, אפילו. אתה בונה בקפידה אמינות בפסקאות הראשונות, בצורה מעניינת שמושכת לקרוא הלאה. ואז, החל מסוף הסצנה השניה - אתה מתחיל לרוץ. הקטעים מתקצרים יותר ויותר, הסיפור לא משאיר מקום לניחושים - זה היה ברור לחלוטין לאן אתה חותר, וכסיפור פואנטה נפלת למלכודת שלושה צעדים לפני הסוף.
הסצינות האחרונות לא אמינות, נקודה. עשית אותן מהר מדי.
שב על זה, קח את הזמן, תפתח אותן ותבנה מחדש את האמינות. זה יכול לצאת אחלה.
אני מפנה אותך לפורום כותבי מד"ב ופנטזיה בתפוז. החבר'ה שם יודעים לתת ביקורת, ואפילו אם יכאב - ככה לומדים...
שנה טובה.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=438
[ליצירה]
הסיום מתנגש לי עם ה'אולי'.
האם 'הרגשות סוחפים אל מעבר ' הוא הביטוי של 'החיים מורכבים'? אפשר אולי לעבות קצת - החיים מורכבים. מה? מי? למה?
ושוב - ה'אולי' ממעיט את ה"לחכות." אם החיים רק _אולי- מורכבים, אז האמירה די חלשה.
[ליצירה]
יש לך פוטנציאל, זה בטוח. אבל נתקלתי כאן בכמה תופעות מאוד מוכרות בכתיבת פרוזה - 'החדר הלבן' - ההתחלה בסביב "ריקה", פתיחה נפוצה מאוד שמראה בעצם איך המחבר יושב מול הדף הלבן ואין לו מה לכתוב [?]'סימנים גרפיים' - הדגשות, סימני קריאה וכו'; יש עוד, אבל אני מאוד ממליצה לך לקרוא את לקסיקון טרקי סיטי, מכיוון שכל מה שצריך כדי להמנע משגיאות מסויימות הוא, פשוט, מודעות.
והלוואי שעוד הרבה אנשים יכתבו בדיוני P-:
(אם אתה מעוניין בקישורים לטרקי סיטי ושות', אני אשמח)
תגובות