היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כתוב יפה, אבל יש עוד מקום להקפדה על החריזה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ניסית לקרוא אותו. באמת שניסיתי. למה זה תחת "שירה"? אין פה שני חרוזים ברצף... זה, אגב, אחד הנושאים שאני יותר מתחברת אליהם. גם אותו הרסת, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה היא לא העורכת היחידה באתר, מיכל. ואחרי שפורסמה היצירה, אאל"ט רק הבעלים יכול להסיר אותה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיני. ועוד יותר שגם הצלחתי להבין את הכל P-: [ליצירה]
- [ליצירה] תיאור יפה מאוד [וכל סימני הפיסוק במקום ;-)] אבל הוצאת לי את העיניים. ישי, רוני - לא לריב :) [ליצירה]
- [ליצירה] טעות. צורה מעולם לא היתה סדנה לטיפוח האגו, וחבל שיש כאלה שחושבים פתאום שהשתנינו. [ליצירה]
- [ליצירה] ובחוץ חתולים בלי מגפיים נרטבים מהגשם... חוייכתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב - איך אתה בכלל משווה? ותסלח לי, אבל כמה קשה בדיוק נפצעו שם? [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה הבאה. יופי של כתיבה, כן, והסגנון מוצא חן בעיני מאוד. אבל אין כאן סיפור. פתיחה לסיפור, אולי, אבל לא סיפור של ממש. בהתחלה חשבתי שלקחת את זה לכיוון הבדיוני, והתחלתי לפתח תיאוריות - אבל זה פשוט נגמר. וחבל, כי יש פה פוטנציאל. אני מציעה לגמור את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה היה נתן יונתן, נכון? אהבתי את זה. [ליצירה]
תגובות