היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] סתמי מאוד, והחריזה מאלצת את הטקסט. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע לי מוזר. אולי זה היה מכוסה כדי שהמים לא יזדהמו? שוב, מדובר במי תהום - לא בבור מים. על באר תמיד יש אבן כדי שחיות ואנשים לא ייפלו פנימה. [ליצירה]
- [ליצירה] האין-פיסוק פה מעניק לזה מקצב מהפנט כמעט. בקריאה ראשונה [ושניה. ושלישית] מצא חן בעיני מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] רע מתחבר למה שאחריו בקושי. סוף הבית לא מתחבר למה שאחריו. ו' חיבור לא מספיקה, במיוחד כשאתה משתמש בה שוב בבית הבא. [ליצירה]
- [ליצירה] שיהיה לך לבריאות... ;) [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה הבאה, קודם כל. תהני כאן, טוב? טכנית, הפריעו לי הפסיקים בסופי כל משפט. פסיק נועד לתת מרחב לנשימה, הפסקה שנועדה להדגיש משהו, או סתם כי זה נכון מבחינה תחבירית. פסיק בסוף כל משפט קוטע את הקריאה, ולרוב מיותר; הרווח בין שורה לשורה עושה את רוב העבודה לבד. השאלה בסוף נשמעת קצת מאשימה, ואולי אפילו לא הוגנת. הציפור הרי חופשייה, והאדמה מלאה אימה; למה שהיא תרצה להטיל את הגוזלים? [ביטוי בעייתי. מטילים ביצים, לא גוזלים, אבל המשמעות השניה - השלכה, ואולי גם נטישה, דווקא כן מתאימה לכאן. לשיקולך.] נמלי אנוש - גלשת כאן לקלישאתיות מסוימת. הניגוד בין השמים החופשיים והנצחיים קיים, אבל נבלע במבנה העמוס של הטקסט - אין רווח, ואני חושבת שהמעבר לא מספיק ברור כדי לוותר על רווח. מצא חן בעיני מאוד הרעיון. השינויים [ושוב, לשיקולך] אם יהיו, הם קטנים וטכניים בלבד. יחסית לאורך, אני חושבת שהעברת טוב מאוד מה שרצית. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי! אביטל, תודה P-: [ליצירה]
- [ליצירה] עמית, זה פשוט לא שייך. [ליצירה]
- [ליצירה] מדבר אלי בגשם ומורס של הוויה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חסרו לי סימני הפיסוק. אהבתי את הרעיון, ואת הדרך שרמזת עליו בעדינות. יופי של סיום. [ליצירה]
תגובות