"לעצור את הסכין בזמן". האם כוונת המשורר לעצור את הסכין ולהשאיר אותה בשנות האלפיים או שנת 2004 בפרט? או אולי, הייתה מחשבה להחזיר אותה אחורנית בזמן ושם לבצע דבר. אני מציע לא לעצור את הסכין. יש דברים שפשוט צריכים לקרות.
[ליצירה]
"לעצור את הסכין בזמן". האם כוונת המשורר לעצור את הסכין ולהשאיר אותה בשנות האלפיים או שנת 2004 בפרט? או אולי, הייתה מחשבה להחזיר אותה אחורנית בזמן ושם לבצע דבר. אני מציע לא לעצור את הסכין. יש דברים שפשוט צריכים לקרות.
[ליצירה]
המצטרפת - ליורם תומר.
וקצת משלי:
אהבתי (כמובן...) את הסיום - מאוד חזק, אבל לא מתריס. הקיטוע של השורות נמצא במקומות הנכונים, ונעים לקרוא את זה.
אבל [ביקשת-קיבלת...]
כשחליתי הביאה דובדבנים
לפנקני באהבה
לפצות על הפרידה הראשונה
על איזו פרידה? למה המחלה היא פרידה ראשונה? קצת לא הגיוני. אני מבינה שה'לפצות על הפרידה הראשונה' משרת את הסיום; אבל הוא צריך גם לשמור על הגיון. [הליכה לגן, למשל, יכולה להיות פרידה ראשונה].
והדובדבנים - - -
נו, יש מילים שפשוט עושות לך את זה :)
שבת שלום.
[ליצירה]
סיווגת את זה כסיפורת, אבל מה שיש כאן זה אוסף של חוויות שלא הצלחתי למצוא קשר ביניהן מלבד העובדה שכולם אגואיסטים. הסיום הוא לא סיום - בסדר, נגמר עוד אירוע. אז?
וזו, למעשה, התחושה שהיתה לי לכל אורך הטקסט. אין כאן עלילה רציפה, אין כאן מהלך מחשבתי - ונשארתי עם תחושה חזקה של נו, טוב. ו?
[ליצירה]
ה'פלנטה האחרת', אני חושבת, היא לא הנפש הגרמנית.
ואיך תוכל לשפוט אותם? אני מכירה מקרוב את העימות הזה - צד אחד במשפחה ניצל על ידי הרכבות ששל קסטנר, צד שני נסע ברכבות לאושוויץ. השאלה 'ומה אם...' תשאר תמיד תלויה ועומדת; אבל אני לא מעזה לשפוט מה שעשו אנשים בשביל לשרוד--- כי כשמתחילים לגרד את הציפוי הזה של 'שואה, לא לגעת' ולנסות לכעוס עליהם - אני, אישית, לא מסוגלת לעשות את זה. ואני לא חושבת שלמי מאתנו יש את הזכות.
[ליצירה]
צרמה לי קצת החזרה על "סבך" פעמיים באותו משפט. מאוד אהבתי את המחסור בסימני פיסוק; אני חושבת שהעברת טוב את התחושה, אבל זה מתאים יותר למונולוג ולא לקטע.
תגובות