ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
מושלם
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
אני אשתמש כאן במושג שעוזר לי בדרך כלל להגיב על פרוזה, לא על שירה, אבל בכל זאת.
יש כאן את המושג של 'האכלה בכפית' - זה שאומרים לי "תחושת תסכול אופפת אותי" לא באמת מעביר לי תחושת תסכול. להראות, לא להסביר.
אהבתי את שורת הסיום, אבל כדאי לעבוד על הרעיון שלפני, כדי שהאפקט יצא כמו שצריך.
בהצלחה!
[ליצירה]
כנ"ל לגבי חריזה.
המשקל אצלך לא מדויק - משקל הוא מספר ההברות בשורות המתחרזות וההטעמה שלהן, כך שבקריאה בקול הן יתאימו אחת לשניה. נתן יונתן עושה את זה נפלא, גם בשירים הלא-מחורזים שלו.
[ליצירה]
בהתחלה הפריע לי החוסר בסימני פיסוק - אבל מיקדת הכל במילה אחת, וזה עושה את זה. יופי של כתיבה.
וטכני: יש לך אפשרות אולי להכניס חולם בלי רווח אחריו? זה נראה יותר טוב כשהאותיות צמודות.
תגובות