א.
וככלות הלילה נותרנו
איומים ושכורי אדמה
שצלליה זוחלים
על רקיעי עץ
ואבן,
ואיזו התבקעות שתוקה כאן מאד.
ב.
הרגבים הם אדמה שמתעקשת
לגדול, כהוית עיניים מתנערת מחיבוק
צפרני אבנים לבנות,
והן גיר עתיק ותמיהה
על האוויר
הנדחס פתאום באנשים.
ג.
הצעדים נטועים בשרשי המדרונות.
וכבר אפשר להרגיש את השבילים
עמוק
בבטן כמו נחשים
שמימיהם לא נשפו געגוע –
הרוח מתפלאת עכשיו. לא ידעתי
שכלכך יש פה מה להאחז.
תגובות