ויהי היום... ושקט. וים וגלים ושמים וחול ומעל ומתחת ירוק וכחול ואדום. ופטפוט ציפורים ואגל טל שצנח נהמות של גורים ושל אב נאנח והאדם עודנו אדם ואבן, חיה וציפור. והם ילדים של רוח ושמש ופניהם עטורות בפסים אדומים והיינו הך הוא להם המחר והאמש ובין אילנות יהלכו ערומים ושקט. ויהי לילה... ורעם ונפץ וקול תותחים וצמחים וחיות ומוסר נשכחים ואבק עצמות, אדום ויבש ומותו של הצדק ברגע של אש ותרבות והשכלה... כי הוא לא מכיר, לא יודע רוחות והרים ושדות ותהומות נשכחות והוא לא ידע שחיים יש בכל שגם אבן שבורה יכולה עוד לסבול... ויהי בוקר. בוקר חדש על ארץ דמעות , שנולדה בדם וחיתה בדם ובדם עוד תוסיף ותחקוק לה שירים; כי לאדם הלבן - מי יהין לגלות שאת ימיו שלו המתים סופרים