השארתי את החושך מונח במקומו
ניצול חלונות וסדקי תחת-דלת.
האוויר שננשם-לא-ננשם, מהוסס
שלח אצבע קור ללטף
על לחיי רפאים רפאים.
מישהו נפחד כאן בפינת החדר
והוא נמוך, בורק עיניים, ומשהו תכף
יהיה לטוש מאד, הלוואי וידע
שבאמת, שישנו
עכשיו נותנים ידיים:
העור הסתלסל-התקלף מאתנו
את הבשר ההלום
געגוע;
וזה ריקוד מעגל שכבר
למדנו מזמן לעזוב
תגובות