ירח פגום
זאבים לי בדרך
רוקדים ושרים תחת לילה שחור
בילל עגום
עננת פוך סודרת
שכבה של שמים, אוטמת כל חור
קול חריקה
של מנועים מלוא-מיכל
שחור הגלימות אחרי מתבדר
לחורבה עתיקה
שדמתה לי היכל
אכנס, וחתול אחרי מכרכר
...הבל שוטים
ואדים לבנים
עולים, משחירים הקירות שמולם
במילות להטים
ואודים עשנים
בכשף עצרתי מרוץ העולם
צחוק מכשפה –
הוא סדוק ומקרקר...
חתולים של חצות יזקפו, נבהלים
אוזן קטיפה;
הזמן לא משקר
אך עכשיו הוא אסור ומרותק בכבלים
יד אשפשף
בצחקוק הנאה
מכשפה אנוכי, נסיכה לקסמים –
צל מתעופף
אפלה ממריאה
בשחור נדלקים אז אורות עמומים
קול שנוזף
וצוחק כאחד:
"הפסיקי, ילדה, הבלים לחולל..."
חיבוק שעוטף
יד פיה לי ביד
"לילדים אבודים – מאוחר הוא הליל!"
אספה את ברקיי
וטמנה בקופסה
קמיעות וקסמים, מגילות ושעות פלא
שלפה משקיי
קוקייה מהוסה
שחררה את זמני שבעומק הכלא
...
בצרוב התמונה
יש אותך ואותי
דוהרות אז רחוק מירח שותק
המציאות די שונה –
אך זכרי, אחותי,
שגם לגדולים קצת מותר לשחק...
תגובות