[ליצירה]
היו כמה דברים שמצאו חן בעיני מאוד, והיו כמה שהפריעו לי.
וכמנהגי בקודש, נתחיל עם היכול-להיות-טוב-יותר:
החרב המתהפכת ניתקה מציריה - לא מובן. הקונוטציות שלי לחרב מתהפכת לא כוללות צירים, ואם התכוונת לזה במובן אחר אז כדאי להסביר.
וזרו מכתשים בין העצים - מלבד אסוציאציית היובש של מכתשים, לא הבנתי איך אפשר לזרות אותם. או איך נחלים יכולים לעשות את זה. אתה משתמש במכתש, אני מניחה, במובן של ריקנות ורוצה לקשר את זה עם הבכי וזה לגיטימי, אבל הקשר הזה רופף. אתה משתמש בדימויים של טבע? לדייק.
ובנאדות - היה לי קשה עם המילה הזאת. האם הכוונה לעיניים? לדבר שנושאים? או אפילו שהדמעות מלוחות, אין שום דבר אחר חוץ מהן לשתות? כביכול זה נראה ש"הוצאתי" את המשמעויות האלו מהמילה, אבל היא צרמה לי וניסיתי לחשוב למה התכוונת. אשמח אם תאיר את עיני.
נהרות של אש וקרח - מאוד דרמטי, נכון, וגם קצר ותמציתי כמו שצריך ממשפט דרמטי - אבל אולי קצר מדי. אש וקרח, אתה מנחית קביעה ולא מבסס, ולא מפרט. מה האש? מה הקרח? בתור שורה מנחה יש לזה עוצמה, אבל אני חושבת שאפשר היה להוסיף.
ובשפכי נחלים בסוף - לא כל כך התקשר לי.
דמעותיו של אל מהולות - הקצב עד עכשיו היה טוב - לא אקרא לזה קבוע, אבל אני עדיין חושבת שיש כאן הברה מיותרת. לשיקולך.
ונעבור לאהבתי...
יופי של שימוש בשפה. באמת. אתה לא עושה הנחות למילים ולא דוחף סלנג איפה שלא צריך או מערבב משלבים. זה אחיד, זה זורם, וזה מהנה לקרוא.
נקברה באבק כוכבים - יש שיאמרו ש"אבק כוכבים" כבר שחוק ומשומש, אבל יחד עם הקבורה בהחלט יש כאן משהו חזק. מאוד מצא חן בעיני.
תוהו של מטה בעולמות עליונים - הצלחת להכניס כאן במשפט אחד את הלב של השיר, לדעתי. מדויק ובנימה הנכונה.
הבית השני מהסוף - מאוד מצא חן בעיני. עולות כל מיני תהיות - אולי, למה דווקא הזכות והעזות... זה טוב.
והרעיון טוב מאוד ועובר בצורה ברורה ורגישה. ההערות שלי נגעו לצד הטכני - דימויים לדעתי לא במקום או הקשרים בעייתיים. בסך הכל, אהבתי. יישר כח.
תגובות