אח לנו קטן ואם אין לו,

גם לא נחלה וחלק

בבני גלעד - ועם ערב,

עת נרד מההרים אחר

העדר הגולש, ידענו פתע

מה נעשה לך.

קום נא, אח קטן,

שעיניך בהירות וזרות

כעיני אותה אשה, הנטועות

בנו עמוק - ואתה עודך נער.

את פניה לא תכיר.

קום מכאן והסתלק, השמעת?

נקיף אותך גבוהים וזרים

ונטיח תמימותך לעפר, יחד עם

האבנים והקללות אחר גבך המתרחק -

קום ולך

לך, יפתח.

לך לך, יפתח

ממולדתך, מבית אביך

מזכרונות אמך החרוצים בכתלינו.

אין לך מקום פה, בביתנו המהוגן

באדמת אבינו הקטנה.

לך לך אל ארץ

טוב, ארץ ריקים ופוחזים

ובני בליעל, שכמוך כמוהם; הן

דם אמך שוצף בעורקיך - כמו גם

דם אבינו, אמנם. אך היתה זו היא

שנטעה בך את הזרות.

לך לך, יפתח, ובנה

בית חדש, שקירותיו

חרוצים בנו.

לך לך, יפתח, אל

הבדידות והכעס וההרים

המנחמים; לבני עמון,

לנצחון, למעבורת הירדן.

הרוג שם כל אותם

שלא ידעו את ערכך. לך

אל הנקמה, יפתח

אל הכבוד הארור שלך

שהכרחת אותנו לתת.

לך לך יפתח, מלך אסור בשבועות

חזור עם תום המלחמה, ושוב

לביתך וקירותיך המצולקים,

לנחלתך ולמנוחת

עולמים ששוכב בך ילד קטן אחד,

שוודאי אמר "סיבולת"

כשהיה בן שש - - -

לך הביתה, יפתח, אל הגאווה

והזעם והנדרים,

אל בתך יחידתך

אשר אהבת -

אשר יצאה אליך

בתופים ובמחולות