כבר מזמן רציתי לכתוב את זה, רק שלא היו לי המילים. בשבוע שעבר ראיתי את ההצגה של עופר ודקל - וכל החלקים נפלו למקום. אנא סלחו לי על חוסר הליטוש... ------------- מעגל אבנים. אפור, דומם, מכוסה טחב. בית קברות של דרואידים. בית הקברות שלי. --------------- מעגל אבנים, שבניתי מסביב לעצמי. אבנים שגררתי בכל המאמצים שיכולתי לגייס. אבנים שדמי מתייבש עליהן. כל כך פחדתי מהם. כל כל פחדתי ממני. בניתי לי מעגל אבנים.אפור, דומם, מכוסה טחב. בניתי לי בית, מחבוא וקבר. מעגל בתוך מעגל בתוך מעגל... מתחבאת עמוק יותר ויותר בתוך עצמי,והקוצים מכסים עלי, ואני יודעת את האמת הנוראית שלי - ומפנה לה את הגב. וכאילו רק אני יודעת. רק אני הצצתי דרך החרכים שבחומה שלי, וראיתי את החומות של כולם.כולם בונים להם מעגלים של אבן. ולרגע... הבטתי בו, ובכיתי. יש כאלה שמצליחים להרוס את המעגל שלהם. יש כאלה שכלל לא בונים אותו.