מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיני איך שעשית את זה. קצת הפריע לי הסיום - עד לשם זה מאוד חזק, וההשוואה בסוף קצת בנאלית. [ליצירה]
- [ליצירה] בת הצחוק ובן הצחוק... התגעגעתי לכתיבה הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר - למרות כל כך הרבה וריאציות על הנושא בימים האחרונים, הצלחת ליצור כאן משהו אחר. זה יפה. מה שלומך? [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, הצד הטכני: החרוזים לא תמיד מדוייקים, וחבל כי רוב הזמן זה דווקא בסדר. אמונה-תקווה, למשל,זה לא חרוז; לא מספיקה רק תנועה מסיימת כדי לחבר שתי מילים. יש מקומות שהחריזהמאלצת את הטקסט - כלומר, מביאה לשימוש במילים/דימויים שאלמלא הכורח לא היה כאן שימוש בהם: אוֹתוֹ קַטַּע אִישׁ מִבְּנֵי עַמְרָם, למשל, צורם מאוד.הָעֹז , הַתְּעוּזָה וּמֵעַל הַכֹּל הַתִּקְוָה - צ"ל הפיחו ולא הפיחה. ואם הכוונה היא לעוז בלבד, הרי שזה צ"ל "הפיח". הניקוד שגוי בהרבה מקומות. לבד מכך שאני לא רואה איך הוא תורם לטקסט - שלא מכיל מילים גבוהות יותר ממשלב בינוני למדי - ניקוד לא נכון פוגע בהערכה שלי לשיר, מיידית, כמו שגיאת כתיב. קַטַּע, למשל. ויש עוד. סימני פיסוק נמצאים כמעט בסוף כל שורה, בלי קשר להאם צריך שם נקודה או פסיק. נקודה במקום הלא נכון, לדוגמא, קוטעת את הקריאה ואת המשמעות ובכלל, וחבל. אני נגד האלהת אנשים באופן כללי, משני הצדדים. יהיו כאלה שיאמרו לך לשפוט את האדם על פי תוצאות מעשיו. אני אישית בוחרת לחשוב שמדובר באדם שהיו לו כוונות טבות, והשאר לאלוהים. בלי קשר לדעות פוליטיות למיניהן, שימוש במֵאוֹרֵנוּ, מַנְהִיגֵנוּ, נאור ואפילו שָׁאַף לְהוֹלִיכֵנוּ לְעֵבֶר הָאוֹר - אלה תיאורים... לא מאולצים, אבל נלעגים [לא מצאתי מילה טובה יותר], וההרגשה יותר של מזמור תפילה נוצרי. המסקנה בסוף - שחוץ מהכרת טובה על המעשים שלו, צריך לבקש ממנו סליחה, כציבור - לא מובנת מהטקסט. שלא לדבר על זה שהפיסוק מעניק לבית משמעות אחרת לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי מה להוסיף - אהבתי מאוד. (יותר מאשר בפעם הקודמת - אולי בגלל שכבר הסברת הכל...) וכמה מתאים למזג אוויר כזה. שינית משהו? [ליצירה]
- [ליצירה] כן [ליצירה]
- [ליצירה] לא רוצה לריב, אבל גם לדברים האלה יש הגדרות. [ליצירה]
- [ליצירה] ראיתי בדיוק ככה בגבעת הגדוד. איפה צלמת? [ליצירה]
- [ליצירה] איתמר - בבקשה אם אפשר להקטין את הרווח, קשה לקרוא ככה. ואמנם סיווגת כסיפורת, אבל בלי לקרוא ומרפרוף, זה לא כל כך נראה ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את התיאור, שימוש יפה במילים. היתה לי בעיה עם הזרימה של הקטע - אולי במקום משפטים ארוכים שמחולקים בהרבה פסיקים אפש לנסות לקצר, לחלק באמצע בנקודות וכו', כדי שיהיה נוח יותר לקריאה. שנה טובה. [ליצירה]
תגובות