מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מצא חן בעיני. פלונית כל ישראל אחים - לא הבנתי את התגובה שלך. למה שהאייל ישמח? [ליצירה]
- [ליצירה] למה לא בכי רע? [ליצירה]
- [ליצירה] לא השחר הוא זה שזוקר את עמודו... [ליצירה]
- [ליצירה] מוצאת חן בעיני הכתיבה שלך. כמה משפטים בעייתיים: הוא. זה תמיד הוא. מהיום שבו הכרתי אותה הוא תמיד היה שם, ניצב לידה כצל מאיים. מפחיד אותה, מאיים עליה, משפיל אותה. ואני ידעתי שהיא לא יכולה להתנתק ממנו. שהיא תלויה בו לחלוטין. או ולא היה אכפת לנו שאסור. אף אחד לא יאסור אותה עליי. לא יאסור את האהבה על שתינו. זה הרי כל כך יפה, איך אפשר לאסור זאת? המשפטים האלה הם האכלה בכפית. לדחוף את המסר בכח, או לדחוף בכח מידע. זה לא טוב; זה הורס את האמינות של הסיפור, קוטע את רצף המחשבה של הקורא וגורם לו להיות מודע לזה שאת מקדימה אותו בכמה צעדים. העניין הפסיכולוגי - אני חושבת שאפשר לפתח יותר, כי חוץ מזה ש"אסור" לא הרגשתי את האיום. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חביב. אבל זה לא נראה לי כל כך מתאים לסיווג של "שירה" [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. שנה טובה לכולם! [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה מנחם אותך - שלומית, לדוגמה, זה שם של בנים. [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר - למרות כל כך הרבה וריאציות על הנושא בימים האחרונים, הצלחת ליצור כאן משהו אחר. זה יפה. מה שלומך? [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיני הרעיון, אבל רשימת התיאורים - הסברית מאוד ומייגעת. אפשר להעביר כאב בלי להגיד את המלים כאב, או עצב או פצעים. כשאתה מספר לקורא מה הוא צריך להרגיש, יש לו הרבה פחות קשר עם הטקסט - כי הוא לא מנסה להבין לבד; מה גם שסיפור חיי הדפוקים, עד כמה שהוא מזעזע, לא באמת מושך אנשים לקרוא. תסדר אותנו. תכתוב כאב ככה שנרגיש כאב, לא שנדע שצריך לכאוב. אל תגלה לנו מה אתה רוצה להגיד. וזה עובד. [ליצירה]
- [ליצירה] ועדיין, אנחנו אמורים להיות מקום תרבותי:) אז בבקשה - גם אם זה מאוד מכעיס, אל תשלחי אנשים לכל מיני מקומות. זה לא נחמד. [ליצירה]
תגובות