מצחיק איך גם האבנים המשתלבות, בלמטה של הרחוב - מצליחות להראות כמו צמר גפן מתוק
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ה"בלמטה של הרחוב" מסתדר לי מצויין עם "צמר גפן מתוק" וכמו הצמר גפן, גם המשפט, מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] "בלמטה של הרחוב "- ולא הוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! את כותבת גם דברים שמחים! (ומשמחים). דרך חמודה להסתכל על אבנים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח זה העלה בי חיוך. אני מתה על הדבר הזה-האנשה. איך שהאבנים "מצליחות"... חמוד. ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] סוף-סוף מישהו כותב משפט אחד בבמשפט אחד [ליצירה]
- [ליצירה] כדאי [מאוד!] להקטין את הכתב, כואב בעיניים. ביקורת? [ליצירה]
- [ליצירה] שטיבלעך - אלה הבתים הקטנים בעיירות. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי! אהבתי באמת. אולי אני צוחקת על ירושלמי - אבל זה רק בגלל שהוא באמת יכול אחרת... זה מצא חן בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] כלנית, אני מאוד לא מסכימה. טקסט כתוב הוא, ראש לכל, טקסט כתוב; את יכולה להשקיע בו את כל המאמצים ולהכניס בתוכו את הרעיונות הכי נפלאים שיש, אבל מה שאנחנו הקוראים רואים, במבט ראשון, אלו מלים. אם את רוצה שאנשים יקראו אותך - ההערות של זהירות רלוונטיות מאוד. אם את רוצה בלוג שבו אנשים יתאמצו להבין לנבכי נשמתך - - - [ליצירה]
- [ליצירה] היתה לי בעיה עם זה. צורת הכתיבה הרגישה לי כמו משהו בסגנון של 'אני אני והוא זה הוא' וכו', ואישית אני לא אוהבת את זה. זה הסברי, זה מגושם וזה לא נראה כמו שיר. אבל, כאמור, זו בעיה אישית שלי ולכן אני מקבלת את הלגיטימיות של הסגנון, למרות שמאוד לא נוח לי אתו. הגיוני אך לא יתגשם - מנותק מכל השאר. זה פשוט לא מתחבר. וכמו שהצגת את זה, לא הרגשתי שהבעיה של הדובר היא דווקא ההקשבה - כי הרי אמרת שמקשיבים לו; החסר שלו זו נחמה, לא הקשבה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד. ומאוד, מאוד שונה משאר השירים שלך. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוה מאוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] כתיאור של רגע - מצא חן בעיני מאוד, מעביר משהו חזק. בזרועות פתוחים צ"ל פתוחות, נפנתי צ"ל נפניתי. ובבקשה לסווג, אני רוצה לדעת מה אני קוראת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. כתוב טוב מאוד. שורה אחרונה - לא. [ליצירה]
- [ליצירה] גדול. ומצחיק!!! [ליצירה]
תגובות