[ליצירה]
אהבתי את השימוש בשפה. העימוד בדרך כלל תורם אבל כדאי לעבור שוב. לקרוא בקול כדי לדעת איךאת רוצה שזה יישמע עוזר. חסרים סימני פיסוק - לפעמים במקום להתחיל שורה חדשה אפשר לפסק, ובכלל בתוך השורות עצמן.
אצבעותיי ננעצות בה בכוח - בקריאה שני הבנתי שזו האדמה, זה לא כל כך ברור. אהבתי את תיאור הסתיו - חוץ מהשורה הראשונה, שהיא לא מי יודע מה מקורית. שורה שישית מהסוף - אני לא בטוחה שזה תקני ואם כן, אז כדאי לנקד. לשתול בה סמדר נשמע יפה, אבל זה בלתי אפשרי; סמדר זה הפריחה של הגפן. סיום - עד שיפוח יום ונסו צללים, יש כאן סתירה בין שני זמנים וזה צורם. מציץ מן חרכי הירי - משום מה הפריע לי למרות שבעקרון אני לא חושבת שיש בעיה עם זה, או שיש חוקים לגבי מתי מ' ומתי מן. אבל כשקוראים בקול יש שם משהו לא לגמרי חלק.
יופי של שימוש בשפה, וכמה ביטויים נהדרים שאהבתי מאוד [פצועת שנאה וחולת אהבה, קיץ צהוב ודוקר] הסיום טוב וחזק, אבל דווקא שם יותר מהכל מרגישים חסרון בסימני פיסוק.
מאוד אהבתי, מעביר את התחושה מצויין. קצת עריכה ו-זהו... מקווה שעזרתי.
[ליצירה]
כן, זה כואב, בוודאי. אלה מלים חזקות ונשאים חזקים, ואני בטוחה שהקטע הזה משמעותי לך מאוד. אבל לדעתי, הוא עדיין בשלב המגירה; הוא לא מופקע, לגבי הקורא הוא לא שונה מקטעים אחרים שנכתבו על אותו נושא, ומבחינה טכנית הוא לא הרבה יותר מרשימה של מלים.
אני לא באה לזלזל, חלילה, אבל הייתי מציעה להניח את זה בצד לזמן מה ולנסות לעבד ליצירה של ממש מאוחר יותר.
[ליצירה]
אם הדמויות בדויות -
ההתנהגות שלהן לא אמינה. האמא לא מתנהגת כמו אמא, לאחות, מסתבר, אין רצון משלה, וכל שאר הדמויות הן טפט מרושל שמגיע בתור רקע. גם ההתנהגות של הגיבור שלך לא אמינה. אפילו אם הייתי מאמינה שאדם מסוגל להגיע להחלטה כזאת, אין דבר כזה בלי תהליך מאוד משמעותי. דבר שאין כאן כמעט בכלל.
תגובות