שהוא חלום ותעוי ותהוי.
ואמא אומרת, אפשר להכיר
מי יהיה מי יוכל
לדבר –
אם תכתבי אחרי שמונה עשרה
אחרי שמונהעשרה
אני בת חמש עשרה וארבע שנים,
אמא. וכבר במדים,
כל שבוע יש לך על החבל.
חמש עשרהשנים ועוד ארבע זה
אצבעות מאובקות
וקפה פושר, ולחייך ולרקוד [עד הבוקר]
ולהיות מדברים. ולעזוב
את הדברים הלאחשובים
[רוח שלכת חתולים]
וחלונות סגורים [יש
דבר בשדות הוא הולך
והולך הדבר בשדות שנמצא
שם בחוץ סגרתי את החלונות
סגרתי באמת איך זה
יכול להיות]
וגבולות ברורים.
לשפיות, לאור, לאוויר
[מכאן רואים את הקווים]
תגובות