[ליצירה]
מתמזל מזלך להיות במקום הנכון עם המצלמה הנכונה... וזו לא פעם ראשונה. אם יורשה לי -הצילום עצמו לא משהו- חוץ מהערך התוכני שלו, חסר משהו כדי שמבחינה צילומית יהיה מעניין.
[ליצירה]
שמע, זה גדול.
חוץ מההפתעה הנהדרת של הסוף- כל הקטע הזה העלה חיוך על פני.
איך הצלחת להכנס לראש של בת בצורה כל כך טובה?? ממש טוב היה הקטע של המדריך בסמינריון של כיתה ח'. נראה לי שזה משהו שכמעט כל האולפניסטיות עוברות.
הכתיבה זורמת ומעניינת, עם חוש הומור שלא מפסיק לרגע. כל הכבוד.
נכנס למועדפים.
[ליצירה]
איך היה אמור להיות הסימן הזה שמשמעותו - "התרשמתי, סחטיין"?
*?
#?
הייתי רוצה להגיב בניתוח עמוק של המשפטים, של המבנה המעניין, השימוש הנהדר ב"הנאות נעות", אבל אני אשאיר את זה לאלה שמסוגלים לכך בצורה יותר מוצלחת ממני...
אז ...התרשמתי, סחטיין!
[ליצירה]
יורה יורה
מקקוב היקר,אני רואה שהיה לך שירות מעניין...
נהניתי מהקטע (אחרי הכל, אני מכיר מקרוב...) ובכל זאת הופתעתי מהסוף. שקוייעח.
וכמו שכבר נאמר, כדאי להוסיף מילים כמו "נשק ארוך" "עמדת ה"תפוז" וכד'
(ערוגה,מה זה "אבל לקורא מבחוץ אותי..."?)
[ליצירה]
וואחד שערוריה
אלדר אני מאמין שהקטע זקוק לליטוש הגון והשקעה אם כי הרעיון נכון.
נתחיל מזה ש "קראו לה" למי זה "לה"? לסיטואציה? כתבת "בטקס" וזה לשון זכר
כתבת "מה שקרה" וגם זה זכר...
חוצמזה "אדוק" ולא הדוק.
ושלושת המשפטים האחרונים לא כ"כ מפוסקים נכון.
ולמקק- זיגי קרא את זה בשלוש לפנות בוקר,תדון אותו לזכות...
[ליצירה]
here i come
יפה, עדין, עשוי נכון
מזכיר שירים על גיל תיכון
איך מבוגר, אב לארבע
כותב שירים על אהבה!
אבל ביקורת, יש לומר,
יש כאן חרוז די מיותר
כי לוח השנה הצבעוני
מופיע לו בבית השני
ואין סיבה, (זה די חשוב)
ברביעי לכתוב זאת שוב...
אבל עדיין יש לומר
כי הכותב אכן מוכשר!
(אכן חוצפה לי יש מירב
כי הוא יכול להיות לי אב...)
[ליצירה]
ה' שפתי תפתח.
לרן, מתקרבת ושאר המאזינים,
יהיה לי קשה להתייחס לכל מה שנאמר בדו שיח הפורה הנערך ביניכם, נכנסתי מאוחר מדי, אבל בכל אופן:
א. מאחורי נונסנס בד"כ לא עומד שום דבר אבל אם זה הציף נושא כ"כ חשוב שמטריד כל-אחד מאיתנו,נראה שרק הרווחנו.
ב. לעניות דעתי, גם אם לא תמיד נוח לנו עם נוסח התפילה, אנחנו בהחלט זקוקים לו.
שים לב, רן, איך התפילה מנוסחת במבנה נכון (ולזה אפשר לשים לב בעיקר בתפילת שמונה-עשרה שם יש תשבחות, בקשות והודאה, בדיוק איך שאנחנו מאמינים שצריך לדבר עם בשר ודם,במובן החיובי של המילה) ומקיפה נושאים רבים מחיי היום-יום שלנו:
מי שיש לו חולה בביתו בד"כ מתכוון יותר ברפאנו,
אנשי יש"ע מתחברים "ולמלשינים" (ששוב, לא נוסחה כתפילה נגד הפלשתינים, אבל נמצאת רלוונטית גם היום) ואני אישית לפני מבחנים, משתדל להשקיע ב"אתה חונן". אני משער שמי שיצא לחודש שליחות עם קהילות יהודיות בחו"ל ימצא את ברכת "תקע בשופר" חשובה ומהותית, ולא חסרות עוד דוגמאות.
התפילה היא אכן "מיושנת ומקובעת",עתיקותה מקשה עלינו לעתים להתחבר, מה שגורם גם לומר מילים בלי להבין ולטעות ב "אודך כי אני תנין" פשוט כי אנחנו לא משתמשים במילה "עניתני" בחיי היום-יום שלנו,
אך עצם היותה עתיקה, מוסיפה הרבה לקסם שלה, ואם תחשוב כמה אנשים (ובאילו סיטואציות...) התפללו את אותן מילים בדיוק, הביטוי "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" יקבל פתאום משנה תוקף. אני לא כ"כ נאיבי, ואני לא חושב שזה יקרה לך היום בשמונה עשרה, אבל אם הדיון הזה מוסיף נקודות למחשבה, אני מקוווה שזו תהיה אחת מהן.
מקווה שלא איבדתי את עצמי תוך כדי כתיבה.
ולך, מתקרבת- זרקת אותי למי החסידות, שאני לא יודע לשחות בהם אבל ההסבר על שני הפנים בעבודת ה' והדימוי לאש השחורה והלבנה, אהבתי.
נראה לי שאני אלך לקרוא את זה שוב.
אגב,
אני שמח שיש גם דיונים כאלו באיזור הגובות, שבד"כ מכיל ביטויים קצת פחות "ברומו של עולם"
ממזי.
[ליצירה]
.
אהבתי את הרעיון, אלדר.
לי אישית יצא להתקל ב "הודי לא מגרש הודי" (אולי צונאמי כן...)
אני מסכים עם נאום הסאטירה חוצב הלהבות של ערוגה
ואני חושב שיש זכות קיום ליצירות כמו זו של אלדר ואפילו יותר מזה.
שבת שלום,חברים.
[ליצירה]
.
הם בלטרון ואפשר להגיע משני הצדדים.
תודה על הביקורת המקצועית.
עדיין, "נונסנס חזותי" זו באמת ההגדרה, ואני לא חושב שצריך להקפיד על פרטי הצילום, בייחוד כשאתה לא יודע מהם... הראיתי את החיצים וזה מה שרציתי. (אותו עניין אגב גם ב "סע בכיוון החץ" עם המכונית הקטועה. מבחינתי זה לא מוריד מהתמונה.)