.JPG)
made in beit jala 2
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . רסיס,זכית בסופשבוע זוגי בספסל ברחוב כץ, מתנת "צורה- יצירות ויצורים" ( חבל שהחידה נפתרה כ"כ מוקדם, היא הניבה דווקא יצירתיות מהמגיבים,דוגמת העיירה הגליציאנית וכד'.) לגבי הקוויות והתלישות וכד'- זה מה שיצא במצלמה אוטומטית בנסיון להראות שכתוב "גבורואי שמאבק".אני אכנס לגוגל נביאים כתובים כדי ללמוד מה זה קוויות ותלישות.. [ליצירה]
- [ליצירה] בשיא היצירתיות דבראשון,בהחלט נהניתי מהשיר. לצערי נלחמתי כדי להצליח להבין את המילים, כי לפעמים הניקוד גרם לרווחים, ולהווצרות מילים כמו "מת מת חולותיה""לנטעבו" ו "בסרטמאתה". לגבי השיר עצמו,בהחלט תיאורים חזקים ועמוסים כמו שכבר האירה ארץ מעליי. התמוגגתי ממשחקי המילים דוגמת הנס והדגל. מחכה לראות עוד, אבל בנושאים שמחים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] זר לא יבין זאת. אל תשכח שלא כולם השתחררו רק עכשיו מהצבא,הם לא מכירים מושגים,ועולם האסוציאציות שלהם שונה. בשביל אחד כמוני זה אחל'ה. לא יודע אם התכוונת לשנינויות של "יס כל מה שצריך" ו "בגיל 82 ו7 ימים". כנראה שלא... [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי ילדים פלסטינים גשם, מעיל אחד חגורת נפץ אחת מתחת למעיל האחד ילד בן עשר עומד במחסום וחושב ואולי גם שר לעצמו שיר פרידה בערבית. בגיל עשר אתה לא אמור להיות מחבל אתה אמור להיות סתם ילד להשחיל דיסקיות ברזל במשחק ולא לחבר אותם לשעון עצר. כבר מזמן (בעיקר מאז מחסום חווארה שזה הארוע שמתואר כאן) אני פחות מרחם על ילדים ערבים מסכנים. וראיתי הרבה כאלה. למיוריל דריי- כן, אולי כדאי שמישהו יעשה,בטח לא אנחנו. (אני מתכוון לפלסטינים. אם הוא כתב על בדואים זה סיפור אחר, יש להם גם מעמד שונה מערביי ישראל ובטח מהפלסטינים). [ליצירה]
- [ליצירה] אם כבר מדברים. מרב שלך, הנחמדה, נשמעת לי קצת בודדה, יכול להיות ממש נחמד, לשלוח לה חיית מחמד. יש לי בחדר, חתלתול, שאת הכל אוהב "נטול" קפה "נטול" הקפאין אוהב תמיד הוא להזמין, ואם אותו היא לא תאהב, אשלח אליה גם כלבלב הקטע החזק אצלו, שהוא תמיד ירצה "ללא" אני רוחץ אותו המון, רק ב"סבון ללא סבון" אם היא איתו לא תסתדר עלה לי רעיון אחר: יש לי כמה חיות בית, שאוהבות הכל רק "לייט". גם מקולה או חמין הן מפחדות כה להשמין... אמור לי אורי, הסופר המחובָב איזו חיה תאהב מרב? [ליצירה]
- [ליצירה] רבותי ההיסטוריה חוזרת לקח לי זמן קצת להגיב, דפיי החלו להצהיב אבל אכתוב בכל זאת כאן עוד שיר חרוז קטון קטנטן: אם תחקור את ישותי על פי מה שרושם עטי, תבין דברים קצת לא נכון, איני מלאך, גם לא קיפוד, אז אל תסיק, זה מסוכן שאני בן מזל סרטן (ותודה למשינה על החרוז) ועל מרב כאן אל תכתוב, זה יעשה לכולם טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] אפצ'ילוג ראו אחים, ראו זה פלא, הסתכלו על שניים אלה על מרב ועל אביה (אתה אימה אי שם החביאה) מטיילים הם בעולם וטסים מפה לשם את "צורה" לא שוכחים וגם לא את "ממזר פרחים" אז מה אם למרב חבר? אביה הוא המשורר! אליו אני עכשיו כותב אך לא הופך למאהב... ולך, פיצקית- זכרי את שמך אל תשכחי מעמדך לכתוב עליי שאין לי כתר? כך מעל גלי האתר? אינך יודעת מה זהוּב כתרי שלי זה האהוּב חבל רק שעליו כתוּב "אני מונח לי על ראש כרוּב" מרב, נראה, לא מסכנה (איני נכנס למגננה) משיטוטיי כאן באתר גיליתי לי דבר מוזר: כולכן הייתן מקוות באיזה בוקר לגלות שאביכן, גולש מוּכר מוצא לכם כאן באתר בחור נחמד וגם רווק שבאישתו עוד לא דבק וכך לכן היה מודיע "אגור איתך בהרצליה" אתן כותבות מתוך יאוש על נישואין גם עם יתוש! (בעל זבוב אם לדייק) על כן ב'קשה תרדו ממני אמנם אני רווק הנני אך עוד לא תר להיות כבר בעל כי מתחתן אני עם צ.ה.ל. ... היה נחמד להתכתב, (את זה אני ממש אוהב) ונאחל כולנו יחד כן, כולנו, די לפָּחַד! לכל משפחת עמירם למרב ואורי גם שיחזרו לכאן מחר ונפגש פה באתר, כל הכותבים כולל כולם ושלום יהיה כאן בעולם [ליצירה]
- [ליצירה] חג שמח אלי, דבר ראשון, שנשמע רק בשורות טובות. דבר שני: תיקונים חיוניים: "קינה", לא "קנאה".כתבתי על זה גם ל"מערכת צורה", שהיו צריכים להעיר לך לפני אישור של דבר כזה רגיש. "נודענו בבשורה המרה" זה לא נכון בעברית. "נודעה לנו הבשורה המרה" או "נתבשרנו בבשורה המרה" או כל דרך אחרת שתרצה לומר את זה. "מי בחרב ומי בחיה", לא "בצרה". אני גם לא בטוח עד כמה תקין לומר "ואך כמו". אני חושב שכששולחים יצירה, במיוחד כזאת ובמיוחד כשמקדישים אותה למישהו, כדאי להקדיש לה יותר תשומת לב ולא ישר לשלוח. שוב חג שמח,ואני מקווה שטוב לך במקומך החדש. פויר. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי שוב אחרי הרבה זמן, בעקבות ההקפצה. הסיפור נשאר יפה כמו שהיה בזמנו, רק שעכשיו הוא יותר מובן לי. אז לכל מי שטען שהפילוסופיה כבדה מדי לילדה בסיפור, שפשוט יבין שהילדה היא רק פלטפורמה להעביר את התובנות לקורא, בשאיפה ובהנחה שהם לא יהיו כבדות מדי עבורו. לגבי הדברים עצמם- ה"מבוגרים" באמת מעצבנים כשהם מסתגלים רציונלית כ"כ על כל מה שנראה לנו,התמימים, כקסום. הבעיה הרצינית מתחילה כשאנחנו מתחילים לפוצץ לעצמנו את בועות התמימות. זה קורה לצערנו, כשמתבגרים. רק טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. גם את הפסלון עצמו וגם את הכותרת. בלי חירטושים... [ליצירה]
תגובות