בעזרתו.
נערת פורצלן ביריד שלטי-ניאון
נצבת לבנה
מעודנת
מפוסלת דק
דק,
עיניה עצומות, מלכותיות- יש אומרים
וכף יד סדוקה מגישה בחן
שושן פלסטיק ורוד.
ילדת חרסינה יודעת רזים היא
וכשיבוא בה השחר
תנתץ
אל מראות השיש
-קורסת בין שברי אתמול למחר,
מנופצת
מתבוססת
מת
נ
תקת
מחבקת זכרון איך מתוך הנפילה
שתקה תקוה ליד רכה
בוטחת
שתאסוף שבריה, תאחם, תספור דמעותיה, תשזרם בקשת רחבה
של צבעים
ותאמר-
כזו את
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה יופי. אני רוצה לצייר את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף היה לגלות שזו את שכתבת... ואני חושבת שדווקא "כשאת בוכה את כן יפה".. נראה לי שהפסיכולוגיה והעולם התקדמו מספיק כדי לשנות את השיר.. [ליצירה]
- [ליצירה] . באמת הרבה זמן לא קראתי מיצירותייך, נראה שהפסדתי... :) אמנם הלכתי לאיבוד איפשהו באמצע ולא כ"כ הצלחתי לפסק ולנקד את המשפט "מחבקת זכרון- שתאסוף שבריה" גם למשפט "כף יד סדוקה מגישה בחן" יש תוכן שנשמע בעייתי. בכל אופן גם אני ציירתי לי בראש כמו פיצקית, אבל לא נראה לי שאני אצליח לעשות עם זה משהו בעצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] טלו'ש- ציורי ממש ממש. כזו את? [ליצירה]
- [ליצירה] איך אני מעבירה את זה במחשבה, כל התיאורים הופכים למוחשיים.. ועדינים. זה פשוט יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] . טוב, בקשר למה שנאמר כאן על המורים- הגיוני שבאמת יש להם חלק מכריע ברתיעה מהמקצוע הזה אבל הם בהחלט לא הכל. היה לי מורה ממש לא נחמד (בלשון עדינה למדי) שתמיד אמר לנו להפסיק ללמוד תורה בגלל שמתמטיקה זה הדבר שהכי חשוב בחיים ופעם אחת הוא מאוד כעס עליי ש"העדפתי" ללכת לאזכרה של מישהי שנרצחה במקום להיות בשיעור שלו והוא היה קפדן בצורה לא אנושית ובכל זאת הוא ממש לא היווה חלק מכריע בסלידה שלי מהשיעורים האלה. אז, נכון. יש במתמטיקה המון עומק וחשיבה וכל הדברים שנאמרו כבר ובאמת אפשר מלא פעמים להתפעל מאיזה הוכחה חכמה ומתוחכמת אבל בכל זאת יש בזה משהו שנורא כובל למוסכמות ולמישור. טוב, נראה לי שכבר באמת מיצינו את הנושא. [ליצירה]
- [ליצירה] . אויש... זה ממש עצוב!!! [ליצירה]
- [ליצירה] . אתה פשוט דפוק... ו...כן- גם תפוחי אדמה הם בני אדם וגם שסקים וגם חצילים וגם מלפפונים כבושים! וגם תולעים. [ליצירה]
- [ליצירה] . ליצנית יקירתי (אני מתגעגעת אליך!)- אני ממש מסכימה עם מה שכתבת, אני חושבת שזה דבר שהבנתי רק השנה וברוך ה' אני בתהליכים לצאת משם. הדמיון מקסים ואני לא מתכוונת לותר עליו אבל אין בו מקום לסביבה האמיתית שלי- וזה מה שקשה. [ליצירה]
- [ליצירה] בואו לכאן!!!!!!!!!!!!!!!!!............................................. כדי שתכירו את אחותי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] . רעות- אני לא זוכרת אם בתור ילדה דילגתי על התאורים בספרים אבל המחשבות האלו הן מחשבות שבאמת חשבתי כשהייתי קטנה. אני זוכרת את עצמי עומדת ומפריחה בועות ולוחשת להן מילות פרידה ומנסה לדמיין את הארץ אליה הן עפות, וגם בים- מאז שאני קטנה, כשמגיע גל מלא בקצף, אני מתכופפת ומדמיינת שכל הקצף שמקיף אותי זו שמלת מלמלה מפוארת. כך שזה כן יכול להיות במציאות. (כמובן שלא האמנתי בדברים האלה *באמת*) [ליצירה]
- [ליצירה] . כבר יותר מדי דברים עצובים לערב אחד. הזכיר לי שבבנין שלידי עמדה אשה וצרחה לשפופרת הטלפון בקול צרוד, מותש, נואש כל מיני דברים שנורא לשמוע ("אני שונאת אותך, תעזוב אותי כבר, תפסיק להרוס לי את החיים אני אגזור את עצמי") וזה היה עצוב כי היא שנאה אותו ובכל זאת- לא יכלה לנתק לו את הטלפון מרוב תלות. באמת כבר עצוב מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה מתוק. תודה ממז. [ליצירה]
- [ליצירה] . מדהים! כתיבה מעולה ממש. לקח אותי לדמיון. [ליצירה]
- [ליצירה] עד כאן. גם באתר אינטרנט יש קץ לפתיחות. (נו, קרח או לא?!) [ליצירה]
תגובות