[ליצירה]
ספתא, תעשה לי ילד!
אופס, רגע, לא המקום הנכון, זה מה שכותבים בתגובות בבמה חדשה.
לומשנה, ספתא, זה משובח, ואני מצטערת שלויכולתי לעזור בעניינים הטכניים ושמחה שהסתדרת איכשהו ואני מאוד אוהבת שירי גרוש אם הם כאלה.
(וסוגריימים זה יופי של דבר, הרשה לי להצטרף למה שסומסום ומנחם אמרו).
שבצ'לום חומד.
[ליצירה]
הרשה לי להיות טכנית בלבד
אהבתי את העובדה שיש לך סגנון מגובש (יחסית) בהגשת יצירותיך.
ניתן לזהות את החתימה האישית. הסרבול המכוון (או שלא?), זה שדורש לקרוא לפחות פעמיים כל משפט ולגלות בו משמעויות נוספות, שבקריאה ראשונה אולי פוספסו.
הרבדים - בהסרת כל שכבה מתגלה עוד אחת, אוצרת בתוכה מטענים נוספים, הצובעים את המילים בגוונים נוספים.
העומק.
האומץ.
ואפסיק כאן.
[ליצירה]
שיר משובח
ואני מבין למה בגרוש.
הלוואי וגרושים היו נופלים עלינו יותר (לגבי ה"עצוב" אפשר להתווכח)
מאד אהבתי את השימוש בסוגריים לסימול שוליות (או שלא)..
[ליצירה]
שיר משובח
בעעע :-) אני מבין עכשיו למה חשבת שזה לא משהו...
התכוונתי "גרוש" במונח של "כן.. השיר הזה? <נשיפה קלה על האצבעות> לא משהו בכלל, בשניות עשיתי אותו... מה, הוא יפה? באמת?!"
ובסוף כתבתי "או שלא" = הסוגריים אמורות להביע מחשבות של "אולי" ו"כנראה לא, ועדיין" - הם לא מובאות כמנה העיקרית...
בשירים כאלה בתכל'ס מה שהולך יותר ומעניין יותר זה המחשבות שמאחורה - שבסוגריים, כי בסופו של דבר בהרבה פעמים הם האמת (או במקרה הזה, מה שמקווים שבאמת יקרה) שמסתתרת מאחורי המסיכה.
אמרתי שאקרא בביקורתיות יתר - רק אז שמתי לב לחרוזים ולכך שהחריזה לא מושלמת.
לדעתי זה מעולה.
החריזה במקרה הזה אינה העיקר - היא רק רפרפת שעושה את העסק יותר בליע (יש מילה כזו? "בליע"?)
בקיצור (למי שאולי יבין משהו הפוך ממה שכתבתי:-P) - טוב מאד.
[ליצירה]
* (*) ניחוח של רומנטיות מהסוג הנעלם.
לא יכול להתאפק: מבחינתי שילוב של שיר שמתחיל ב וכש ושיש בו סוגריים הוא שילוב מנצח. אולי גם זה סוג של רומנטיות.
[ליצירה]
נמישה! הדס! אתן שוב טועות! זה שיר גאוני! סופסוף שיר על אוכל, ועוד אוכל טוב.
(דודה שלי יודעת להכין קובה גדול ולפרוס אותו על תבנית גדולה, כמו בשיר- "...מרחבי קובה..")
[ליצירה]
מסכים איתך כמעט בכל מילה.אני, באופן אישי, דואג לשלוח קומפלימנטים אם וכאשר הדבר נחוץ. כל נקודה כל הפעמים שאני ועוד חלק מהמגיבים עשו זאת, (ואני מדבר על ביקורת עניינית לשיר, לא לדיעה) הם לא זכו לאף תגובה, ואפילו רמז, של הבנה או הסכמה, אלא שוב- התנשאות ברמה שלא ניתקלתי בה באף אתר אחר שביקרתי בו. בין היחידים, אולי, שאפשר לקשר אותו אליהם בכל הנוגע להתפארות עצמית הוא אוסקר ויילד.
אבל לאוסקר ויילד היה כיסוי.
[ליצירה]
לרגע חשבתי להיחס לשיר משום מה כאל שיר ילדים, בגלל השפה, החרוזים ועוד (ומי שאמר לפני שהכתוב הזכיר לו את מרי פופינס קלע יופי למה שאני חושב), אבל מהר הבנתי שלא כך הדבר.
מקסים.
[ליצירה]
א: לא מאמין שהייתי יכול לתאר את הלך רוחה ומחשבתה של האולפניסטית הממוצעת, בין אם זה בשיר, סיפור, קטע או כל דבר אחר יותר טוב מאיך שציירת.
ב: הציור מקסים. ממש.
ג:אני מקווה שהציור נוצר מראש בבית, ולא בשיעור, כדי שחלילה לא יתברר לי שאת שייכת לזן שציינתי בסעיף א...
:)
[ליצירה]
[ליצירה]
מה?! נתנאל איזק כתב את זה בכלל.וזה פורסם במדור השלולית בסופשבוע במעריב, וזה מוקרא כמעט בכל טקס סוף מסלול וכומתה בגולני עד היום.
קטע יפהפה אגב.