אחלה תמונה ממזר...יש לך עין מעולה לדברים קטנים שנראים שוליים...
וכל שומרי הראש של הדת...תרגעו. התורה לא חיה בואקום, וכן, מותר לפעמים גם להשתעשע..במיחד כשזה בא מתוך אהבה ולא מתוך זילזול,מה שנראה לי נכון במקרה של הממזר...
יומטוב:)
ברכותיי ממזיק, אתה יכול לדעת שסאטירה טובה כשהיא מעוררת גם התנגדות.
ולדעתי, התמונה לא מוצלחת במיוחד, אבל לפעמים המכלול עושה את היצירה. וזאת תמונה שבראש מצעד הז'אנר הזה בחזותי(שזכויותיו שמורות לך :))
***
סתם כי המשפט התחבר לי.
לא יודעת אם אני מסכימה עם החשיבה שמאחורי העניין, אבל צילום בהחלט שנון...
ואם חושבים על זה- זה מקום שנשים/בנות מבלות בו הרבה (בגדודים). גם זה סוג של כלא...
[ליצירה]
תרגעו בבקשה
אחלה תמונה ממזר...יש לך עין מעולה לדברים קטנים שנראים שוליים...
וכל שומרי הראש של הדת...תרגעו. התורה לא חיה בואקום, וכן, מותר לפעמים גם להשתעשע..במיחד כשזה בא מתוך אהבה ולא מתוך זילזול,מה שנראה לי נכון במקרה של הממזר...
יומטוב:)
[ליצירה]
ברכותיי ממזיק, אתה יכול לדעת שסאטירה טובה כשהיא מעוררת גם התנגדות.
ולדעתי, התמונה לא מוצלחת במיוחד, אבל לפעמים המכלול עושה את היצירה. וזאת תמונה שבראש מצעד הז'אנר הזה בחזותי(שזכויותיו שמורות לך :))
[ליצירה]
ביקוֹראתי
יש בעיה קשה עם החריזה: "קודר-עוצר-עובר-קָר- לדבר"
ודלעתי אחד ה"אף"ים מיותר.
גם המשקל בעייתי,הקראתי את זה לעצמי וזה הפריע לי.
הדימוי עם הכנפיים נראה תלוש מהיצירה, כאילו הגיע משום מקום.
[ליצירה]
נדב היקר.
אכן, ככה זה בחיים.
פתרונות קסם לא יופיעו לך כשתהיה במבוי סתום, מול קירות האבנים של המציאות.
ברור שה"קטע" דרש שימוש בסצנה קולנועית קיטשית, שגיבורים נקלעים אליה ויוצאים דרך פלא. או שהם מוצאים דלת או משהו, או שהיריות שהצופה בסרט שומע,
מסתבר שהרגו את הפושע, אך כאמור-
בחיים, הבמאי לא יציל אותך אם לא תציל את עצמך.
ניתוח עמוק יותר תוכל למצוא בספר "המרד השפוף" של גדי טאוב, שם מנתח טאוב את "ספרות זולה"- סרט שפועל על-פי אותו עיקרון, שאם הגיבור צריך להספיק משהו תוך זמן קצר הוא צריך לעבוד מהר, ובאותה מידה הוא עלול גם להיכשל.
בשאר הסרטים, על-פי טאוב, "הגיבור לא צריך לנעול את מכוניתו כיוון שהוא יודע שהיא לא תיגנב, שכן היא דרושה להמשך הסרט" (הציטוט איננו מדויק,אלא על-פי הזיכרון)
בחיים האמיתיים עובדים קשה...
עלה והצלח!
קבל "פרח" לכבוד ל"ג בעומר.
[ליצירה]
אויש
אמנם התפרסם מזמן
אבל שווה תגובה בכל רגע נתון.
כתוב מעולה,סרקזם במקומות הנכונים, ואכן עצוב.
הרמיזה של "האבחון הפסיכיאטרי" הייתה מצמררת.
תמשיכי לרקום כל מה שנדמה לך.
[ליצירה]
מ-צ-ו-י-ן!
אם הייתי שם, הייתי רוגם את הצדוק הזה באתרוגיי...
דרך יפה להעביר את הרעיון דרך סיפור "אישי", ואפילו עם קריצה ב"ברקאי" ו"ג'ק רובינסון"...
ביצוע יפה לרעיון מקורי.
[ליצירה]
כהמשך לשרשור ההסכמה עם ערוגה אומָר שגם לדעתי הצדק איתה.
אחרי שדובר כ"כ רבות על צנזורת איכות באתר, דירוגין למיניהם וכד'-
לענ"ד אין מקום ל-ה-ו-ד-ו-ת לכל מי שהשקיע לא יותר מדי דקות ולא יותר מדי פיקסלים (אם כי לפעמים כן מדובר ביותר מדי...) כדי לפרסם משהו שכולם יראו.
(ולא אכחיש שזה חטא שגם אני חוטא בו לעתים)
צריך לתת ביקורת כששייך
צריך לפרגן כששייך,
וצריך לא להתחנחן יותר מדי,אם מגזימים הפידבק כבר הופך להיות לא משמעותי ויצא שכרנו בהפסדנו.
(אני לא פונה ח"ו אישית לתמי אלא מתייחס לנושא בכללותו כי הוא עלה כבר מספר פעמים באתר)
לפעמים גם צריך לדעת לא לכתוב תגובה ארוכה זה עלול להיות מייגע.
די.
[ליצירה]
סדנת ההסתלבטות על שמואל ירושלמי
פותחת שעריה לציבור הרחב. אם פירסמת שניים וחצי הגיגים ב"צורה" תוכל לבוא לכאן ולכתוב מה שבא לך.
להגיד שלא צחקתי מהשיר והתגובות? צחקתי.
להגיד שאני מסכים איתו?, אני לא מסכים עם אף מילה. אבל חבר'ה, דחילק, הבנאדם לא כותב בסגנון שלכם, הוא לא בגיל שלכם, ומה לעשות- הוא שמאלני והוא קומוניסט. אין הרבה כאלה. שיתרגמו את השירים שלו לאיזו שפה שבא להם, עדיין זכותו לפרסם מה שבא לו בלי שילדים פה יוציאו לו לשון.
אל תדרדרו את האתר.
[ליצירה]
מה?!?!?!
אני הראשון שמגיב?!
אז אני אומר, (כלומר אני אריאל, אבל אני מבטא את מחשבותיי באופן מילולי) שהסיפורונצ'יק שלך נהדר! הוא ממש הנק! (אולי עדיף "נעדר" ו"ענק"...)
טוב, חלאס שנינויות מצידי. (עוד משפט דו משמעי שלי, והפעם בטעות...)
אחל'ה סיפור, משתמש בחומר הטוב מהיצירות הקודמות(אולי החומר מ "אם...") אבל בסגנון שונה.
הערה:
אם היית כותב "הוא נהג להחזיק שני פלאפונים..." יכולת להעצים את השוס. ניחא.
תמשיך לכתוב, ואני אמשיך לצחוק ולהגיב.
מ.z.
[ליצירה]
[ליצירה]
.
ערוגה יקרה.
אין כמו תגובות שמוציאות מהיצירה נקודות חשובות שלא השתקפו בקלות, ופה את עושה את זה מצויין, ומעלה לי הרהורים שלא חשבתי עליהם בעצמי.
כבר כתבת, ואני לא זוכר איפה, על עניין ההתרגלות
מול השמירה על הרגש, שבאמת יש מצבים שלמרות שקשה, צריך להמשיך, אבל בלי להתנכר לקושי או כאב או להתעלם מהם בתואנה ש"חייבים להמשיך".
אשריך וטוב לך, ולקוראי תגובתך ומָפנִימֵיה.
ולגבי הסבתא, תמסרי לה
שיותר מששמרה השבת על ישראל שמרו ישראל בשבת. וחבל.
תגובות