אחלה תמונה ממזר...יש לך עין מעולה לדברים קטנים שנראים שוליים...
וכל שומרי הראש של הדת...תרגעו. התורה לא חיה בואקום, וכן, מותר לפעמים גם להשתעשע..במיחד כשזה בא מתוך אהבה ולא מתוך זילזול,מה שנראה לי נכון במקרה של הממזר...
יומטוב:)
ברכותיי ממזיק, אתה יכול לדעת שסאטירה טובה כשהיא מעוררת גם התנגדות.
ולדעתי, התמונה לא מוצלחת במיוחד, אבל לפעמים המכלול עושה את היצירה. וזאת תמונה שבראש מצעד הז'אנר הזה בחזותי(שזכויותיו שמורות לך :))
***
סתם כי המשפט התחבר לי.
לא יודעת אם אני מסכימה עם החשיבה שמאחורי העניין, אבל צילום בהחלט שנון...
ואם חושבים על זה- זה מקום שנשים/בנות מבלות בו הרבה (בגדודים). גם זה סוג של כלא...
[ליצירה]
תרגעו בבקשה
אחלה תמונה ממזר...יש לך עין מעולה לדברים קטנים שנראים שוליים...
וכל שומרי הראש של הדת...תרגעו. התורה לא חיה בואקום, וכן, מותר לפעמים גם להשתעשע..במיחד כשזה בא מתוך אהבה ולא מתוך זילזול,מה שנראה לי נכון במקרה של הממזר...
יומטוב:)
[ליצירה]
ברכותיי ממזיק, אתה יכול לדעת שסאטירה טובה כשהיא מעוררת גם התנגדות.
ולדעתי, התמונה לא מוצלחת במיוחד, אבל לפעמים המכלול עושה את היצירה. וזאת תמונה שבראש מצעד הז'אנר הזה בחזותי(שזכויותיו שמורות לך :))
[ליצירה]
.
יש שני דברים שמעניינים את בני האדם:
הראשון הוא כסף
השני הוא איך להשיג אותו.
ואני מסכים עם נשוּמֶה, כדאי להוריד גימטריא אחד. (וכדאי גם להחליט איך לאיית אותו...)
[ליצירה]
נדב היקר.
אכן, ככה זה בחיים.
פתרונות קסם לא יופיעו לך כשתהיה במבוי סתום, מול קירות האבנים של המציאות.
ברור שה"קטע" דרש שימוש בסצנה קולנועית קיטשית, שגיבורים נקלעים אליה ויוצאים דרך פלא. או שהם מוצאים דלת או משהו, או שהיריות שהצופה בסרט שומע,
מסתבר שהרגו את הפושע, אך כאמור-
בחיים, הבמאי לא יציל אותך אם לא תציל את עצמך.
ניתוח עמוק יותר תוכל למצוא בספר "המרד השפוף" של גדי טאוב, שם מנתח טאוב את "ספרות זולה"- סרט שפועל על-פי אותו עיקרון, שאם הגיבור צריך להספיק משהו תוך זמן קצר הוא צריך לעבוד מהר, ובאותה מידה הוא עלול גם להיכשל.
בשאר הסרטים, על-פי טאוב, "הגיבור לא צריך לנעול את מכוניתו כיוון שהוא יודע שהיא לא תיגנב, שכן היא דרושה להמשך הסרט" (הציטוט איננו מדויק,אלא על-פי הזיכרון)
בחיים האמיתיים עובדים קשה...
עלה והצלח!
קבל "פרח" לכבוד ל"ג בעומר.
[ליצירה]
בשעה טובה...
יפה.
אהבתי את העניין שאת זו שמבשילה בזמן ההיריון, ולאו דווקא העובר.
שבועות נשמע כמו זמן מתאים לפרסם את זה...
חוצמזה אני מסכים עם מתקרבת, ובמיוחד אחרי ה"לובש צורה"...
אגב, חתלתולי,ניסית פעם להקיא את נשמתך תשעה חודשים, ובסופם לעבור "פתיחת צירים" זוועתית?
זו אולי "חוויה מופלאה" אני מעדיף לתמוך מהצד, אם אתה שואל אותי...
[ליצירה]
יש בי קורת והיא תנצח...
א.אני משער שלא דפקת על הדלת באלט וגם לא בקונטרול,
אולי "בלאט" יותר יתאים...
ב. מול מישהי צנומה רטובה ורועדת אני הייתי אומר "תרמתי במשרד"...
ג. אם הוא זרק אותך (ותסלחי לי על זריית המלח על הפצעים...) הוא לא יחזור אלייך סתם כי הופעת בדלת. דברים כאלה רואים בסרטים, אבל לא קורים במציאות
וגם אם הוא יחזור, זה לא יחזיק מעמד אם זה בא מתוך קריסת מבצר לבו, המבצר עלול לבנות את עצמו מחדש עם הזמן.
גם אני הייתי מוריד את "איזו מתוקה",אבל בסחהקול כתוב יפה.
בהצלחה.
ממזי.
[ליצירה]
.
זה כתוב יפה מאד.
הדימוי לתפוי טם-טם נראה קצת לא קשור לשאר הדימויים והביטויים היפים.
עדיין, עם כל התיאור היפה, נראה שהסיטואציה עצמה לא כ"כ מרגשת-
השכנים מלמטה נתקעו בחדר,שזה באמת לא טרגי או מסעיר, וגם חילול השבת, שנראה שהיה מהותי לילד לא קרה בסופו של דבר.
הכתיבה מקסימה אבל יכול להיות שפספסתי משהו.
[ליצירה]
.
"אחת"! עשית דבר חמור!
לקחת זכויות על השירשור!
אני כותב, ואורי גם
על עניינים ברום- עולם
אמנם גם כן על "עניינים"
שבין בנות לבין בנים
אינך יודעת, אחותי
על מה דיברנו ב"פרטי"...
סתם, על כלום, אני צוחק
אך פה הלחץ די דוחק.
צריך אני להתגונן
רק כי כתבתי כמו בן
שאת "צלעו" עוד לא מצא
מקצה העיר ועד קיצה.
על כן כל רווקות האתר
מן העיר ומן הכפר
דעו לכן דבר חשוב,
אחזור עליו כאן שוב ושוב
איני בוחר "אחת מכאן,
אחת מאלף קורבנות"
כי מצטער אני מאד,
אך לא בוחרים כך ת'בנות!
אולי ב"פאסט דייט",אולי גם לא
ימצא כל איש, בחירת ליבו.
אך לא על-פי תגובות-חרוז
גם לא ב"כיפה" או "תפוז"
כיתבו בנות, כיתבו שירים
על בחורות ובחורים
אך להנמיך יש ,ציפיות,
כי לא תוך יום תהיו כלות...
על כן אחתום כאן, "מ.פרחים"
אבהיר דבר חשוב, אחים.
אני התחלתי השירשור
מבחינתי הוא כבר גמור
ולא כל אחד אשר יחפוץ
להוציא אותי סתם פוץ
יוכל לכתוב: "איך מתגלגל
כל שיר תגובה, כל שיר הלל
אשר כתב "ממזר פרחים"-
לעניינים של שידוכים"
על החתום:
"ממזר פרחים"- אריאל פוגל, בן 39 נשוי+ 5.
סתם, למה נראה לכם?
[ליצירה]
ה' ישמור.
תיארת כל כך הרבה מוות כשברקע כל כך הרבה אהבה, אני לא יודע אם לשמוח על ההחלטות שקיבלת ועל צידוק הדין , או לבכות את המתים.
את מתארת דברים בצורה נפלאה, נעים לקרוא.
בכל זאת הייתי מוסיף קצת אופטימיות...
מ.z.
תגובות