כן חשוב הסדר
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הוא לא בדיוק צוחק. הוא שם לב לפרטים שלא נדע צער [ליצירה]
- [ליצירה] עברתי יותר מפעם ויותר מפעמיים מול המודעה הזאת ולא שמתי לב....אשרי העירניים לשטויות.. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מתאים בדרך כלל אני אוהבת שטויות מהסוג הזה, והדברים האחרים שצילמת מוצלחים בעיני. אבל כאן נראה לי שזה לא מתאים. בכל זאת - מדובר בהודעת פטירה... [ליצירה]
- [ליצירה] לענ"ד אין שום בעיה לפרסם תמונה כזאת- גם מודעות אבל הם סוג של אומנות.. בכל מקרה, קצת מפריע שזה ערוך השוליים בצד וכ"ו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקוה מאוד שהבן של הנפטר לא גולש באתר... [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך נטיות קצת מורבידיות, אבל מי אני שאפתח את הנושא.... : ) אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה צוחק על הודעת פטירה? [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחחחחחח [ליצירה]
- [ליצירה] . הביטוי "של נעליך" התחיל כמובן ע"פ פרשת וארא ולכן החשבתי את זה כציטוט משם. את העובדה שהשמש שוקעת בים אני יודע אבל כשכל התאורים הם על מה שקורה סביבך- גגות,סימטאות וכד'\ בקיצור תיאור סיטואציה,אתה לא יכול פתאום לזרוק אותנו לים. (את זה אולי המוסלמים יעשו :) ) אם תרצה להמשיך לדון יש מסרים אישיים. רק טוב, ויום יבוא ולא יקרא עוד שמך יוצר מתחיל כי אם יוצר מן השורה. (לא שאני מתיימר לדבר מהמקום הזה,זה רק סוג האיחול שמתאים לאחד שנותן לעצמו שם-עט עם אופי זמני) [ליצירה]
- [ליצירה] אוווויש את מתארת מעולה כל שלב ושלב, ובהחלט גרמת לקוראים להיות בתוך הסיטואציה. הקטע האנורקסי היה בהחלט חזק. אני חושב שכולנו מרגישים את מה שאת מעבירה- את כל אלבום החיים שלנו, מודדים כל צעד אחרי שעושים אותו. ולפעמים, כן, גם הפתרונות שאנחנו מוצאים מתפוררים לנו מבין הידיים. יפה מאד. מ.z. [ליצירה]
- [ליצירה] . כתוב יפה מאד, והדמות של מועלם מלוטשת כמו שצריך- הביטוים שלו וההתנהלות. ("סתם שטויות של אשכנזים"- בהחלט אהבתי). חבל רק שהשארת אותנו בלי לדעת מספיק מה קורה הלאה ומי זאת שקלקלה למועלם ת'מצברוח. שוב, נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] את כותבת נהדר :) הופכת סערות פנימיות למילים בצורה לא שגרתית (היו כמה שורות ממש מפחלצות). תמשיכי לשתות. אהה, לכתוב... [ליצירה]
- [ליצירה] הסברים רבותי! הסברים! לאמונה תחיה- אל תדאגי, השקפותינו זהות. (התמונה צולמה בחוף דקלים,ולא מגיעים לשם במקרה...) לערוגה (ולשאר התוהים)- ההמשך הוא "וגבר ישראל". הילד בתמונה הוא ילד מכפר דרום, מול אנטנה של הצבא. לצערנו השאלה היום היא מי ינצח- הילד המתיישב או הצבא כמבצע משימה (ולההההההההבדיל כמובן ממלחמת ישראל בעמלק ). בתמונה העפיפון הכתום נראה גבוה מהאנטנה, מה גם שזה כתום, עם דגל ישראל וכו וכו וכו יש פה הרבה סממנים (הכיפה הגדולה,הכתף הקטנה החשופה, המקבילוּת בין חוט העפיפון לאנטנה, הסככה בחוף ועוד... אפשר ללכת עם זה לאן שרוצים. [ליצירה]
- [ליצירה] אויייש סו! באמת חבל. אני מכיר עוד כמה אנשים שמתייחסים בצורה דומה לכתיבה שלהם- חלקם משאירים את זה לעצמם, בפינה צנועה בלב, וחלקם כותבים על זה אבל לא מפרסמים את כתביהם בראש חוצות. אולי בשביל זה יש את במה חדשה וציבור לקוחותיה, אני עדיין לא רואה לגיטימציה לפרסום הבוטות הזאת כאן. גם התגובה שלך צרמה לי עד מאד. עשיתם לי איכסה. ממש. מ.z. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אני לפחות הבנתי בהתחלה שהטקסט זורק אותך לעבר, למישהו שכבר היה "אנחנו" או משהו כזה אבל בקריאה שנייה הבנתי קצת יותר. אולי אני אבקש ממנחם לשנות לי את התגובה ל "אני מת לדעת מי זו האחת הזאת" ואז זה יהיה יותר קשור. [ליצירה]
- [ליצירה] אבד אולי הטעם הטוב מהתגובות,עינב. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. כתוב טוב ומרענן. הזכיר לי סיפור אחד של אתגר קרת... אגב, מצאתי את משה- הוא יושב בספסל לידי בישיבה. הוא סיפר לי שאשתו חושדת בו שהוא חוזר בתשובה ושהוא לומד תורה במקום להגיע הביתה בזמן. חשבתי שחשוב שתדעי... [ליצירה]
- [ליצירה] . משום מה נעלם לו נושא אלומותיו (וכמאמר אורי עמירם שיחי': "נוסע לו- מוטב".) מקק,אתה מוזמן להמשיך לכתוב על צבא, גם אם אני אשאר האחרון שידבר איתך. :) (וגם אני מתעתד להכניס עוד יצירה על הצבא, אם כי לא בסגנון שטובי רצה) רקטוב. [ליצירה]
תגובות