[ליצירה]
לא מתאים
בדרך כלל אני אוהבת שטויות מהסוג הזה, והדברים האחרים שצילמת מוצלחים בעיני. אבל כאן נראה לי שזה לא מתאים. בכל זאת - מדובר בהודעת פטירה...
[ליצירה]
מישי גננת!
יפה עשית.
נהניתי לקרוא את הביטויים היפים והרומזים ועם זאת להישאר עם חלקים לא מובנים.
אבל:
"שמחוללת בעצמה, שמעוללת לעצמה"
הייתי מעדיף לקרוא "שמחוללת בעצמה" ולעלות לבד על הכפילות...
אגב, עברתי שוב בצומת שילת, לא היית...
[ליצירה]
עם התקדמות הסיפור שנאתי את שמשון יותר ויותר, ולקראת סופו גם הבנתי את הקטע- אני ואשתי כרגע בדרכנו לבן גוריון...
להלן הסיפור של מי שיצאה לפניך עם שמשון. זקני האתר ודאי מכירים.
[ליצירה]
[ליצירה]
לא יודע אם רצית
אבל נשפכתי מצחוק!
בעיקר מהבית האחרון מ "בניסן נגאלו" עד "להתגשם"
חושלוק פרפראזה!
בכביש במנהרות יש גרפיטי "אין ערבים אין מילואים"
ומי ייתן...
ולעומר: השיר נכתב על חבר שהתאבד בעקבות משבר כלכלי באותה שנה אם אינני טועה.
[ליצירה]
.
באנגלית זה נשמע כנראה, אבל בעברית ממש לא, צר לי.
מזכיר לי (לרעה) את "כן אדוני, אני טובה בבוגי",
"מלון קליפורניה" של "הנשרים",
או "לך מערבה" של "נערי חנות חיות המחמד".
[ליצירה]
102
שלום לכם וגם ברכה!
אורי מה שלום אחותך?
ושל עדי, והבל גם
מה בכלל נסגר איתם?
השרשור הזה פורח
ומגבולותיו בורח-
אנשים רבים נוספו
ואפילו נסחפו
להציע שידוכים
מוזרים ומופרכים
ילך לו איש ה"עם" עם "בלי"
הציע איש ההבלים
ואת עצמה עדי הציעה
(חייב לומר- זה די מפתיע...)
איני רוצה לדעת כבר
לאן יוביל הטירוף המשורשר,
כי גם ל"כיפה" הוא הגיע
וזה אותי כלל לא מרגיע
רק אבקש לי בקשה
שבאמת היא לא קשה:
התחילו שוב למנות תגובות
והתחשבו לא רק באבות
רוצה אני להיות חתום
על תגובה 100,אם העניין לא סתום
ואם אפשר שלא למנות
את הכפילות של הבנות
ש"התפלקה" להם תגובה
ואותי קצת איכזבה
שלחו נא לי פרס ניחומים
ונפגש ביום מן הימים.
(חייב להוסיף כאן: מישי,נפגש ביום מן הימים, בתאריך שיהיה נוח לי!)
[ליצירה]
האתר בן 4??? מזל טוב!
אני נשען כרגע על ההליכון שלי והפיליפיני שלי מקריא לי מה כתוב כאן. זה נשמע כמו שיר חביב, אם כי במבטא שלו...
טוב,די,
ערוגה, את דעתי על השיר אני מניח שכבר שמעת אז לא אכתוב כאן.
אבל זו באמת הזדמנות להודות לערוגה על מה שהיא משקיעה באתרנו הקטן. (אם כי ברכת ה"גדול יהיה" קצת מפריעה כשיש 51 יצירות הממתינות לאישור אבל לא כאן המקום.)
יומנעים.
[ליצירה]
.שומו שמיים והאזיני ארץ
ליד המחשב התיישבתי לכתוב
ואת השרשור להעלות מהאוב
כי בפעם האחרונה בה גלשתי להסתכל
גיליתי דבר ממש מתסכל
שאני רק כותב,ואורי משיב
וחוץ משנינו, איש לא מקשיב.
והנה בבואי שוב לכתוב אל האב
דבקה לשוני לחכי (וזה כאב..)
כי כתבה פה פיצקית עוד שוס עצבני
והוכיחה את מה שכתבתי אני
(שכל הדתיים את כולם מכירים
דרך דודים, חברות וגם חברים)
ויכלה, אם רצתה לענות בחיוב
לגרום לאורי לארץ לשוב
כי אחרי הכל, ביזנס וזה,
אבל להבריז לאחיין זה ממש מבזה ,
ביום בו עומד הוא מתחת חופה
עם כלה בשמלה לבנה ויפה.
ודבר מה עוד גילינו, ממש מעניין
שחרוז זה טעים בשילוב חלב-אם
ואפילו גורם לעולָל בן יומו
להפתיע בברכת המזון את אימו.
איך גדל דור צדיק מול כל פיקסל ותו
והילד לומד גם גמרא מעכשיו!
אחיו הולכים בקייט לנפוש
והוא ב"בבא קמא" שובר את הראש!
הם קמו הרגע, אורזים ת'תיקים
והוא כבר ער משעת "ותיקין"!
זה הקטן עוד יגדל בלי ספק
ותלוי אם גם הוא חרוזים יסָפֶּק
כשיגדל וישב אל מול המחשב
ויאמר "ממזי? זה מוכר אני חושב..."
נראה לי שראיתי את שמו כבר פעם
וכבר עולה בגרוני איזה טעם
טעם מוזר, שלא בא אל גרוני
מאז שהייתי תינוק גאוני.
ויקרא לאימו וישאל לסיפור
והיא תענה: "זה ההוא מהשרשור,
שהתחיל עת היית עוד רך בשנים
וממשיך עוד מאז כבר כמה שנים
ואת דודה אודיה אתה זוכר?
מי שידך לה? זה הוא ולא אחר.
הוא הפך עולמות ושיגע פילים
וכל זה בעזרת חרוזים דביליים
שהגה ממוחו בשעות הזויות
ועל כך גם לא חסרות עדויות."
ויאמר התינוק, שגדל קצת מאז
"וואו, באמת זהו קטע חבל"ז!"
אז בואו נראה, חברים יקרים
לאן יובילו מכאן שאר המשרשרים-
[ליצירה]
איזה יוֹוּפי!
ערוגה, את חושבת שיזהו שהייתי שם כשאת מצלמת אותי ככה מטושטש?
אני לא רוצה לקרוא תיגר על משרד הפרסום שלך, אבל אני הייתי קורא לתמונה "בעגלא ובזמן קריב".
ולנביאשקר:
"שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני"
א.שתי.
ב. הקיום של אחד לא מאיים על השני?! התמונה הזאת צולמה בשער יפו בעיר העתיקה. בדיוק המקום שהוא שורש המאבק בין הדמויות וכמה דם נשפך במקום הזה ועליו.
תגובות