מתמזל מזלך להיות במקום הנכון עם המצלמה הנכונה... וזו לא פעם ראשונה. אם יורשה לי -הצילום עצמו לא משהו- חוץ מהערך התוכני שלו, חסר משהו כדי שמבחינה צילומית יהיה מעניין.
[ליצירה]
מתמזל מזלך להיות במקום הנכון עם המצלמה הנכונה... וזו לא פעם ראשונה. אם יורשה לי -הצילום עצמו לא משהו- חוץ מהערך התוכני שלו, חסר משהו כדי שמבחינה צילומית יהיה מעניין.
[ליצירה]
אחחח .... להזכר....
סתם, הבטחתי להכנס אז קייימתי :)
מכיוון ואני מכיר את המוסד הנ"ל (מבחוץ כמובן) הצחיקה אותי השורה על הפתק מההורים.
אנחנו נזכה לראות פה את "הנסיך הקטן"?
[ליצירה]
כאילו מה...
מודה, לא ירדתי לסוף דעתך, ובכל זאת,
"כשגילה שאמא שלו לא תחזור סוף יום העבודה אליו אלא לבוראה הוא החליט שמשהו לא בסדר"
משהו לא בסדר?!?!?!?!?!
תחושות של אנשים בשואה,אני משער, היו קצת שונות,
כמו כן, נראה שכל המשקעים שנשארו לו מהשואה ומלחמות ישראל הם כלב עם כדור בראש..
לא משכנע, צר לי...
[ליצירה]
טוב,
אני לפחות הבנתי בהתחלה שהטקסט זורק אותך לעבר,
למישהו שכבר היה "אנחנו" או משהו כזה
אבל בקריאה שנייה הבנתי קצת יותר.
אולי אני אבקש ממנחם לשנות לי את התגובה ל "אני מת לדעת מי זו האחת הזאת" ואז זה יהיה יותר קשור.
[ליצירה]
.
אויש, זה יפה. להפוך שניצלים למשהו רומנטי, ובכלל, אני אוהב ש"נשענים" על פסוקים.
בשבת חשבתי על זה ש"ויעש את הכיור" הייתה אולי הפעם היחידה שגבר התקרב אליו... :)
ומי יתן ויבנה המקדש.רק בלי הזעקות והדמע.
[ליצירה]
.
הם בלטרון ואפשר להגיע משני הצדדים.
תודה על הביקורת המקצועית.
עדיין, "נונסנס חזותי" זו באמת ההגדרה, ואני לא חושב שצריך להקפיד על פרטי הצילום, בייחוד כשאתה לא יודע מהם... הראיתי את החיצים וזה מה שרציתי. (אותו עניין אגב גם ב "סע בכיוון החץ" עם המכונית הקטועה. מבחינתי זה לא מוריד מהתמונה.)
[ליצירה]
122
"איזה חג תאהב מרב?"
זוכה לתגובה מספר קב"ב.
זו כמובן גימטריא
ולא קציצת בשר טריה,
(של כל מספר כשהוא לבד
לא בחישוב המאוחד..)
למרות שכאן לא אתנגד
בסטייק בקר להתכבד...
מה שאורי לא מכיר,
על אף היותו כותב בכיר
שלאחר מספר צפיות
הן מאפס מתחילות
ואכן כתבתי את דבריי
כשיש גיבוי מאחוריי.
מה שכן, אלפייםשלושמאות
אכן ראוי למחמאות
לשלל הכותבים החורזים והמגיבים
שמול המסך בסבלנות יושבים,
ורואים מה חרזו בתגובות לפניהם
ועל מה הם צריכים לכתוב שינוניהם
(אם למילה "שינוניהם" אין מקור מיושן
תוסיפו לעצמכם ב"אבן שושן")
וכתב לו בוסקילה,שנקרא גם אלדר
שבתנ"ך כנראה הוא שולט נהדר
שגם נביאינו חרזו הם חָרוֹז
ועל העתיד כך רצו הם לרמוז
ואנחנו, שבנבואה איננו שולטים
(אף שכידוע היא ניתנה לשוטים)
לא נדע מתי השרשור ייגמר
אבל רק אם יוּתר לי כאן להתמרמר:
האם לא מגיע אף לממזרים
לכתוב את התגובה המאה ועשרים???????
[ליצירה]
לא שאני במצב רוח יותר אופטימי כרגע, אבל האנשים הנינוחים עליהם אתה מדבר,שיהיו "מאושרים גם בעתיד"-
אין להם עתיד, הם ישארו בהווה של היום, קרי בעבר.
נראה שגם אתה לא מאמין שהתקווה היא התבלין של הצרות- "סמנו את הדרך אליו בבירור וצעדו בה"- זה תקווה/ שאיפה למשהו בעתיד, למימוש רצון, אפילו אגואיסטי.
צריך משהו לשאוף אליו.למרות שלא תמיד מוצאים.
[ליצירה]
וכאן בא לסיומו
לחרוז יהיה לי לא פשוט
וזה מרוב ההתרגשות
אני מול המחשב יושב
כותב, מוחק, ושוב כותב
הראש כרגע מטייס,
כן,זו דרכו של מתארס...
בקיצר, שיהיה רק טוב,
ו"אצל מירב בקרוב"!!!
תגובות