את איתן פגשתי לגמרי במקרה. לא הכרתי אותו לפני כן ואני לא מכיר אותו גם עכשיו. מסתבר גם, שמה שאכיר מאיתן יהיה רק מגזירי עיתון ותמונות קטנות. זה היה בפורים, בחודש אשר נהפך בו. חזרנו בבוקר לבסיס, אני ושני חברים, אחרי שחגגנו ערב קודם במסיבת פורים בישיבה. הגענו לתחנה המרכזית בבאר שבע מוקדם מספיק כדי לחפש מניין לשחרית. התחלנו לחפש חובשי כיפות, מישהו מאיתנו העיר שאפשר למצוא מניין ב"בית אגד", כך שהיה לנו מה להציע לאנשים שנפגוש. נתקלנו בחייל דתי אחד, הסברנו לו את המצב והצענו לו להצטרף אלינו ל"בית אגד", על התפילין שלו היה רשום את שמו- "איתן ניומן" והוא סיפר שהוא משרת בחה"ן גבעתי. הוא אמר שהוא ממהר לבסיס אבל הוא יבוא איתנו ונראה מה יהיה. אני לא זוכר בדיוק, כנראה שהמקום היה רחוק מידי, בכל אופן- איתן עזב אותנו לטובת הצבא. הוא מיהר. נפרדנו ממנו ב"ותמסור ד"ש ל..." אחרי הכל, כל הדתיים מכירים את כולם. מאז לא ראיתי את איתן ולא שמעתי עליו עד שפירסמו את שמות החיילים שנהרגו בעזה. ה' יקום דמם. לא הכרתי אותו לפני כן ואני לא מכיר אותו גם עכשיו. כל מה שהכרתי מאיתן היה חייל דתי מתחנה מרכזית, הדמות שאני מגלם בימי שישי וראשון. אבל מהמפגש הקצרצר עם איתן הבנתי רק דבר אחד, אבל מהותי- הבנתי שאתמול זה הוא שנהרג, ואולי מחר זה אתה או אני, ומי יודע? אולי נפגשנו פעם... זה אני, החייל הדתי מתחנה מרכזית.