חבורת י.K.ו.K. קֵ-לישיב הוא ילד חביב נעים וחכם. בשנות ילדותו הראשונות הוא חונך כמיטב המסורת על ידי הוריו ומאז לא איכזב אותם ולו פעם אחת. הוא גר עם הוריו ועם שתי אחיותיו הקטנות בישוב שלא נוכל להזכיר את שמו, ומיד נסביר למה: מיודענו הוא המנהיג של החבורה הסודית "י.K.ו.K. או מקדשי שם שמיים ברבים". אל תספרו לאף אחד שאתם יודעים. בשנותיו הראשונות הוא השתייך לתנועת "הפוֹצים הדתיים", (פלג קיצוני במיוחד של תנועת "אריאל") אך לא חש תחושת סיפוק בפעילויות שלהם ועל כן החליט לחפש משהו מאתגר יותר. לאחר מחשבות רבות גמלה ההחלטה בליבו להקים את חבורת "י.K.ו.K. או מקדשי שם שמיים ברבים". את השם הוא לקח כמובן מספרי "חסמב"ה או חבורת סוד מוחלט בהחלט" שהוריו לא הספיקו להחרים לו. הוא לא כ"כ הסתדר עם ראשי התיבות, אבל החליט להשאיר את זה ככה. לחבורה הצטרפו אברֵמיץ (אברהם יצחק ברגר נ"י) חיימי וישרוֹאֶל. את רחל היפה הם לא צירפו מסיבות די ברורות. זהו הרקע המינימלי אך נחוץ להרפתקאותיהם המותחות והמרגשות של בני החבורה כולה. פרק א': הרפתקה ב"סוּפר דשופרא" ביום ראשון כ' תמוז, בעיצומו של החופש הגדול, ישבו חיימי וישרואל בחדרו של חיימי על הרצפה ופתרו את התשבץ בגליון האחרון של "אותיות". "אוף!" רטן חיימי, "אין מה לעשות בשלושת השבועות- אסור ללכת לבריכה או לים, אסור לעשות מסיבות יום הולדת ואפילו בערוץ 7 לא משדרים שום דבר מעניין!" "אל תיכנס לעצבות חיימי" אמר ישרואל, "הקב"ה יזמן לנו דברים מעניינים בחופש, ונוכל לחזור אל שנת הלימודים בכוחות מחודשים! בדיוק כמו שאמר לנו הרב לייבוביץ' ביום האחרון של בית הספר!". לאחר עוד שעתיים של ישיבה הבין גם ישרואל שצריך לעשות מעשה. השניים התקשרו לביתו של ק-לישיב, בתקווה שהוא יוכל להציע משהו מעניין. "שלום, ק-לישיב נמצא?" "לא, הוא יצא לקניות וישוב בעוד כחצי שעה, מי שואל?" השיבה אימו של ק-לישיב. "זה אנחנו, חיימי וישרואל" ענה חיימי בשם שניהם. "אה, ילדים חביבים, תוכלו למצוא אותו בסופר דשופרא, הוא יצא ממש כעת". השניים יצאו את הבית בריצה לכיוון הסופר. מיד לאחר שיצאו צילצל הטלפון... אדון ברג הנחמד עמד מאחורי הדלפק ושירת בסבלנות את כל הלקוחות. "שלום אדון ברג, הראית את ק-לישיב במקרה?" "לא, הוא לא היה כאן, למה אתם שואלים?" "אה, לא חשוב...". חשש החל לקנן בליבם של השניים- ומה אם קרה לו משהו? אולי הוא נפל בדרך ולא יכל להזעיק עזרה? האפשרויות הכי גרועות עלו במחשבותיהם. חיימי וישרואל הסתכלו אחד על השני במבטים דואגים אך אמיצים, אך בטרם הספיק מי מהם לומר "אנחנו נמצא את ק-לישיב ויהי מה" נכנס לסופר ג'ימי עובד המחסן, וכולו נרגש ומיוזע. "מה קרה ג'ימי?" שאלו אותו פה אחד. ג'ימי הסדיר את נשימתו והתחיל להסביר: "פרקתי עכשיו שמונה ארגזים של כלי חרסינה סינית וגנבו את הכל! דיברתי עם מאיר רבינוביץ' 10 דקות מאחורי המכולה וכשחזרתי למשאית ראיתי שלקחו את הכל! את הכלים האלה הזמנו בשביל אולם השמחות החדש של היישוב! אני לא יודע מה להגיד לאדון ויזל הזקן, מנהל האולם, הוא חיכה שבועיים שהסחורה תגיע..." ג'ימי המשיך: "הספקתי לראות דמות רצה לכיוון שכונה ג' ליד המקווה, צעקתי לה אבל היא לא עצרה." "רגע, הבית הראשון בשכונה ג' הוא הבית של ק-לישיב! אנחנו בצרה צרורה!" אמר חיימי. ישרואל נעמד והכריז" "חברים, אנחנו מטפלים עכשיו בגנב החרסינה הנאלח, שמסתמא גם פגע בק-לישיב!" "הוא בטח חטף את ק-לישיב ויבקש כופר בשביל להחזיר אותו ואת החרסינה" העלה חיימי השערה. ג'ימי הציע להתקשר לבית של ק-לישיב ולשאול את אמא שלו אם היא יודעת משהו." "השתגעת? אתה רוצה להדאיג אותה? עדיף שנודיע לה כשהכל יסתיים, ובעזרת ה' הכל יסתיים על הצד הטוב ביותר". הוחלט להקים שתי חוליות חיפוש- הראשונה תהיה ישרואל והשניה תהיה חיימי. אדון ברג ישאר בקופה ויחכה לעדכונים טלפוניים וג'ימי ימשיך לעבוד כדי שאף אחד לא יחשוד שמשהו קרה. השניים יצאו את הסופר בריצה, בתקווה למצוא קצה חוט לפתרונה של תעלומת החוטף גנב החרסינה. חיימי רץ לכיוון הבית של אברמיץ, "כדאי שגם הוא יצטרף" חשב לעצמו. בדרך הוא ראה את אמו של אברמיץ. "שלום, אברהם יצחק נמצא בבית?" "לא, נראה לי שהוא עם ק-לישיב...". "אוי לא" חשב חיימי לעצמו, "התעלומה מסתבכת"... בינתיים המשיך ישרואל בחיפושים הקדחתניים אחרי רמזים שיובילו אל פתרון התעלומה. על השביל שמוביל לשכונה ג' הוא ראה שקיות ניילון שהיה כתוב עליהן MADE IN CHINA . "רגע, זה מסין!" זה חייב להיות של החרסינה! לאחר שהמשיך לחפש ולא מצא כלום החליט לחזור אל הסופר דשופרא ולספר לחברים מה גילה עד עתה. חיימי ישב על הרצפה מתוסכל. הוא עוד לא סיפר לאף אחד שגם אברמיץ ככל הנראה נחטף. ישרואל נכנס כשבידיו שקיות הניילון. "האם אלו שקיות הניילון של החרסינה?" שאל את ג'ימי. "כן" אישר ג'ימי. אדון ברג הציע להתקשר למשטרה, אך בטרם הרים את השפורפרת נכנסו לסופר לא אחרים מאשר ק-לישיב ואברמיץ! הם נראו מאד עייפים, זרועו של אברמיץ הייתה חבולה.. נראה שעברה עליהם הרפתקאה לא פשוטה. עוד בטרם הספיקו מישהו מיושבי החנות לפתוח את פיו אמר ק-לישיב: "איפה הייתם? הייתי זקוק לעזרתכם!" "ספר לנו מה קרה" קראו השניים, כשרגשות אשם בליבם על שלא יכלו לסייע לחברם בשעת צרה. "טוב, זה סיפור קצת ארוך" אמר ק-לישיב. אדון ברג שלף מהמקרר מספר "שלוקים" לכבוד המאורע והם התיישבו להאזין לסיפור. "אימי שלחה אותי לקנות דברים בסופר, ולפני שנכנסתי ראיתי שג'ימי פרק מהמשאית את כלי החרסינה של אולם השמחות. מכיון שהן מסין זה ברור שהן טעונות טבילה, ולא רציתי שאדון ויזל הזקן יצטרך לטרוח בטבילת כל הכלים האלו אז לקחתי ארגז אחד לכיוון המקווה. שמעתי את ג'ימי צועק וחשבתי שהוא רוצה לעזור לי. "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" אז העדפתי לא להתייחס לקריאותיו ולסיים את העבודה בעצמי. מסתבר שהארגז היה באמת כבד אז קפצתי הביתה והתקשרתי אליכם שתעזרו לי עם שאר הארגזים, לא רציתי להטריח את ג'ימי, יש לו מספיק עבודה גם ככה. אימי אמרה שבדיוק חיפשתם אותי ואתם אמורים להיות בבית של חיימי, אבל משום מה אתם לא עניתם, אז קפצתי לאברמיץ בדלת ממול והוא הצטרף אליי. אחרי שהכנסנו את כל הארגזים והורדנו את המדבקות והניילונים יצאנו חזרה להחזיר את כל הסחורה בחזרה לחנות. אברמיץ נפל על ידו ונפצע במרפקו. ממש בסייעתא דשמיא שום כלי לא נשבר. חלק מהניילונים נפלו מהארגז ובגלל שהייתה רוח לא יכולנו לאסוף אותם אז המשכנו לכיוון הסופר והנה אנחנו כאן. יש שני ארגזים בחוץ, וצריך לקחת את השאר מהמקווה..." "ברוך ה' שהכל בא על מקומו בשלום, ותעלומת הגנב החוטף נפתרה בצורה טובה" אמר חיימי. "מה!? האם הפסדנו איזו תעלומה בשעה שהיינו במקווה?" שאלו אברמיץ וק-לישיב בפה אחד. "לא הפסדתם, אתם הייתם ממש בתוכה" אמר אדון ברג בחיוך. "אתם הולכים להחזיר את שאר הארגזים?"