אפשרות החלפה תוך 30 יום...
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כותרת ענקית! מצחיק ביותר. פעם ערכתי עלון ובמדור המזלטים עשיתי בטעות חילופי זוגות. היה משעשע (לי) תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] גיא ורון מתחתנים? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] לירון, לא רון P-: חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] חביב ביותר! שימחת אותי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] הטלת מטבע... חץ או פאלי? מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] העיקר שלירון מתחתן. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) [ליצירה]
- [ליצירה] .שומו שמיים והאזיני ארץ ליד המחשב התיישבתי לכתוב ואת השרשור להעלות מהאוב כי בפעם האחרונה בה גלשתי להסתכל גיליתי דבר ממש מתסכל שאני רק כותב,ואורי משיב וחוץ משנינו, איש לא מקשיב. והנה בבואי שוב לכתוב אל האב דבקה לשוני לחכי (וזה כאב..) כי כתבה פה פיצקית עוד שוס עצבני והוכיחה את מה שכתבתי אני (שכל הדתיים את כולם מכירים דרך דודים, חברות וגם חברים) ויכלה, אם רצתה לענות בחיוב לגרום לאורי לארץ לשוב כי אחרי הכל, ביזנס וזה, אבל להבריז לאחיין זה ממש מבזה , ביום בו עומד הוא מתחת חופה עם כלה בשמלה לבנה ויפה. ודבר מה עוד גילינו, ממש מעניין שחרוז זה טעים בשילוב חלב-אם ואפילו גורם לעולָל בן יומו להפתיע בברכת המזון את אימו. איך גדל דור צדיק מול כל פיקסל ותו והילד לומד גם גמרא מעכשיו! אחיו הולכים בקייט לנפוש והוא ב"בבא קמא" שובר את הראש! הם קמו הרגע, אורזים ת'תיקים והוא כבר ער משעת "ותיקין"! זה הקטן עוד יגדל בלי ספק ותלוי אם גם הוא חרוזים יסָפֶּק כשיגדל וישב אל מול המחשב ויאמר "ממזי? זה מוכר אני חושב..." נראה לי שראיתי את שמו כבר פעם וכבר עולה בגרוני איזה טעם טעם מוזר, שלא בא אל גרוני מאז שהייתי תינוק גאוני. ויקרא לאימו וישאל לסיפור והיא תענה: "זה ההוא מהשרשור, שהתחיל עת היית עוד רך בשנים וממשיך עוד מאז כבר כמה שנים ואת דודה אודיה אתה זוכר? מי שידך לה? זה הוא ולא אחר. הוא הפך עולמות ושיגע פילים וכל זה בעזרת חרוזים דביליים שהגה ממוחו בשעות הזויות ועל כך גם לא חסרות עדויות." ויאמר התינוק, שגדל קצת מאז "וואו, באמת זהו קטע חבל"ז!" אז בואו נראה, חברים יקרים לאן יובילו מכאן שאר המשרשרים- [ליצירה]
- [ליצירה] . מי ששמר בחברון ב97 אמור להיות היום לפחות בן 26 . אני מתקשה להאמין שיש היגיון מאחורי התנהגות כזאת בגיל הזה. ולעומר צמח נחום: "בסוף, זה בסך הכול שיר." אנחנו כבר מזמן לא מדברים על השיר,שיכתוב מה שבא לו, אנחנו מדברים על הפגיעה בבני אדם. תסתכל על הקונקרטיות והעדינות של הביקורות מול הארסיות והזוהמה בתגובות של מאיר. לא יודע אם אתה ומאיר מכירים אישית אבל כדאי שתפקח את העיניים למה שכתוב פה. [ליצירה]
- [ליצירה] נעם,אני לא יודע אם התגייסת כבר או לא,ובאיזה צד אתה,אבל שתדע שכתבת דברים נכונים מאד. טוב מאד. הצבא בהחלט גורם לאנשים להפוך את החיים שלהם לספורים וראשי תיבות,ולא רק החברים באזרחות סובלים מזה ,אלא גם כל אחד שמספיק מודע לעצמו ומגלה את זה. וכן,לפעמים טוב זה ניתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את "ואני- כשראיתי רציתי לבעוט". רק את זה. מדהים שאחרי שהסצנה נגמרה, יכולנו לנתח כל צעד, אמירה, או התנהגות ולשייך אותה לבנאדם. [ליצירה]
- [ליצירה] ! אנשים! הבנאדם מוכשר! גוג, נראה שהטבע קורא לך ברגעים הכי טובים שלו, ואתה ללא ספק יודע לנצל את זה! סחתיק! מ.z. [ליצירה]
- [ליצירה] / הדס-, זה לא בסביון,למרות שגם שם רוצים לשים קראווילות- זה בחולות ניצנים... (עונה גם לבעז@). (להדס,צחקתי. הפרח עצמו הוא חרצית לדעתי.) לערוגה- רציתי לתפוס בתמונה רק את הקטע הבתולי, אם הייתי מצלם מפני השטח היו רואים עוד שיחים ושאר מרעין בישין שהיו הורסים את התמונה... וגם לאמונה ת"ח- הפרח תופס באמת מקום יותר מרכזי בתמונה המקורית והלא מכווצת. [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה- דייקת. [ליצירה]
- [ליצירה] בית דגון. תשלח ל"בירוקרטיה" של מרק שיינקמן, שם בטח יטפלו בזה... [ליצירה]
- [ליצירה] . טלי,ממש נפגעתי שלא זיהית אותי. זהו. אני עוזב את האתר. חיי אינם חיים יותר.ואם תצטרכי טרמפ לדודים ברחובות, את יכולה לשכוח ממני. אבא. [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את הרעיון, אלדר. לי אישית יצא להתקל ב "הודי לא מגרש הודי" (אולי צונאמי כן...) אני מסכים עם נאום הסאטירה חוצב הלהבות של ערוגה ואני חושב שיש זכות קיום ליצירות כמו זו של אלדר ואפילו יותר מזה. שבת שלום,חברים. [ליצירה]
תגובות