[ליצירה]
134
כאן מתבקשת התנצלות
בגלל תגובה ובה זילות
אז לא אוכל להתעלם
עליי ודאי להיכלם.
סליחה משפחת עמירם
מרב מישל ואורי גם.
אני את הגבולות אלמד
אחרת אשאר לבד...
עכשיו תורך לומר סליחה
על שנכתב בתגובתך:
"אשתי, אגב היא נח"לאית
(כן, אז, זה עוד היה להיט)"
בתור ירוק-כומתה מושבע
אני גם טיפטיפה נפגע
כי גם היום, החטיבה
היא בטח לא פחות טובה.
וגם אם השמצות יגידו
ישנם רבים אשר יעידו
באתר כאן ובכלל
שנח"ל אין זה קרנבל.
[ליצירה]
אללה איסתר
אינני זוכר כבר על מה להגיב,
כאן בשירשור זה, המרהיב:
האם לזאת שבאה מאהבה
אך עדיין לא הגיע מאהבה?
האם לזה שעל המשקל מתלונן?
לא, כאן אורי במקומי מתגונן....
אולי להזמנתו של אורי לבקר
בביתו שבנה לו במקום אחר
שכּן אורי,למי שלא ידע
גר ביישוב שהפך לאגדה
ממש לא רחוק ממקום מושבי
מרחק נסיעה של רכב דו מושבי
הוא פשוט קפץ לו לנכר
וחשב שיחזור ממש מחר
אבל הוא מצליח בתחום הממכר
אז בישראל רק מדי פעם נזכר
(אינני מאשים חליל וחס
פשוט בחרוז כלום לא נכנס...)
אז לזאת הרווקה
אגיב ראשון דווקא
אז מה חיפשה הנערה?
מישהו שנראה לא רע?
אצלי האף ממש נורא.
דתי , אבל פתוח?
אני-רק תער בגילוח!
ולגבי הנעליים-
"ניו בייניש" יש לי שניים...
ולגבי המפוחלץ ששמו דו-מיני
("מפוחלץ-שמרית"?! זה לא הגיוני...)
אינני יודע לגבי האיות
האם בכוונה הייתה הטעות
צריך בכל זאת הגהה לעשות
וככה על הבושה לכסות.
נפתלי פרידמן ברוך בואך
אנו מברכים על הצטרפותך
לעולם החורזים
הנוטים להגזים
ולחרוז אפילו שנה שלמה
בלי לדעת לשם מה.
אז בואו נראה לאן יילך
שירשור זה ,המולך
בתחום החרוזים ובתחום התגובות,
כי אני הולך לי לעיר האבות...
[ליצירה]
התחנה הישנה
לא השתכנעתי שהיא יודעת לשמור על עצמה אם היא הגיעה למצב בו היא מבקשת ממך כסף לאוטובוס (בד"כ לבאר שבע משום מה).
ברוב המקרים היא גם או זקנה או מוזנחת ולא כ"כ יפה.
צריך לענות "אני נוסע ממש עכשיו לבאר שבע עם רכב, רוצה לבוא?" ואז התרמית נחשפת...
[ליצירה]
.
אורי אקרא לך, אורי שלי
למה אתה כך עליי מעליל?
הרי לא חשפתי פה דבר מה סודי,
אז מדוע ולמה תקטרג בעדי?
נפתלי את שמו כבר מקודם כתב
ואני רק הזכרתי בדרך אגב,
שאתה גר בארץ,לא כתבתי היכן
הורד נא אותי ממעל הדוכן
ולא אשפט כאן קבל עם ועדה,
במיני אשמות שפשרן לא אדע.
ולך נפתלי הדואג לשלומי
אספר מעט על הנעשה במקומי:
שם יריות אין, גם לא סכנה
ומרב הצרות הן עניין צחנה
הנושבת בינות לקירות בשכונה
הקרויה בשפתם "אבו סנינה"
וגם אין מה לדאוג כי החל מראשון
לא אהיה שם יותר,לא אלך שם לישון
לאן כן אלך? לא כאן זאת אכתוב
זאת אלחש רק למי שמכיר אותי טוב....
[ליצירה]
ילדה, למה לטעות במילה האחרונה למה... "ב"חיוכים...
בהחלט שיר ילדים,אם כי בחלק מהמשפטים החרוז לא יושב מדויק. תקריאי לעצמך ותראי איפה לשפר.
ולאלדר- "חיוך זה מה שאומרים"?
[ליצירה]
לא שאני במצב רוח יותר אופטימי כרגע, אבל האנשים הנינוחים עליהם אתה מדבר,שיהיו "מאושרים גם בעתיד"-
אין להם עתיד, הם ישארו בהווה של היום, קרי בעבר.
נראה שגם אתה לא מאמין שהתקווה היא התבלין של הצרות- "סמנו את הדרך אליו בבירור וצעדו בה"- זה תקווה/ שאיפה למשהו בעתיד, למימוש רצון, אפילו אגואיסטי.
צריך משהו לשאוף אליו.למרות שלא תמיד מוצאים.
[ליצירה]
ישבנו לנו וחילקנו את יופיין של הנשים.
יש הרבה נשים אז כל אחת קיבלה ממש קצת :)
אני חושב שהצדק עם ערוגה- המשקל של כל היצירה טמון בשורה האחרונה- ביקורת על הצגתן של הנשים בתנ"ך.
לעומת מה שאודיה עשתה אח"כ, שהוא מה שנקרא "תנך בגובה העיניים" (ברררר) רק "ליפול" על הדמויות לפי מה שלמדנו עליהם, כמו יופיו של יוסף למשל.
תגובות