[ליצירה]
ציטוט מהעיתון,צריך לבאר....
תכל'ס הם עומדים בכל הקריטריונים של "משפחת מתנחלים". ואחרי ששמעתי את "...לכפר מימון הגיעו מתנחלים גם מקרית שמונה..." אני לא מופתע. (הציטוט שלי לא מדויק, אבל קרוב)
[ליצירה]
.
אני איתך.
הטלת הספיקות בכל דבר והרצון לחקור ולכמת הורסת כל אפשרות להנות ממשהו. הציניות שפיתחנו כלפי העולם משאירה אותנו כמו רוחות רפאים- שבכל סיטואציה שהיא נמצאת- היא לא ממש נמצאת,קרי,היא לא חווה שום דבר באופן מלא כי היא צריכה לחקור אותו אז היא חייבת להשאר חיצונית לו.
במונחון הרפואה שלי קוראים לאקדמת ציניות. היא לא חייבת לבוא מהעולם האקדמי, היא באה בד"כ מתוכנו.
שנהיה בריאים.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
אללה איסתר
אינני זוכר כבר על מה להגיב,
כאן בשירשור זה, המרהיב:
האם לזאת שבאה מאהבה
אך עדיין לא הגיע מאהבה?
האם לזה שעל המשקל מתלונן?
לא, כאן אורי במקומי מתגונן....
אולי להזמנתו של אורי לבקר
בביתו שבנה לו במקום אחר
שכּן אורי,למי שלא ידע
גר ביישוב שהפך לאגדה
ממש לא רחוק ממקום מושבי
מרחק נסיעה של רכב דו מושבי
הוא פשוט קפץ לו לנכר
וחשב שיחזור ממש מחר
אבל הוא מצליח בתחום הממכר
אז בישראל רק מדי פעם נזכר
(אינני מאשים חליל וחס
פשוט בחרוז כלום לא נכנס...)
אז לזאת הרווקה
אגיב ראשון דווקא
אז מה חיפשה הנערה?
מישהו שנראה לא רע?
אצלי האף ממש נורא.
דתי , אבל פתוח?
אני-רק תער בגילוח!
ולגבי הנעליים-
"ניו בייניש" יש לי שניים...
ולגבי המפוחלץ ששמו דו-מיני
("מפוחלץ-שמרית"?! זה לא הגיוני...)
אינני יודע לגבי האיות
האם בכוונה הייתה הטעות
צריך בכל זאת הגהה לעשות
וככה על הבושה לכסות.
נפתלי פרידמן ברוך בואך
אנו מברכים על הצטרפותך
לעולם החורזים
הנוטים להגזים
ולחרוז אפילו שנה שלמה
בלי לדעת לשם מה.
אז בואו נראה לאן יילך
שירשור זה ,המולך
בתחום החרוזים ובתחום התגובות,
כי אני הולך לי לעיר האבות...
[ליצירה]
.
אהבתי את הרעיון, אלדר.
לי אישית יצא להתקל ב "הודי לא מגרש הודי" (אולי צונאמי כן...)
אני מסכים עם נאום הסאטירה חוצב הלהבות של ערוגה
ואני חושב שיש זכות קיום ליצירות כמו זו של אלדר ואפילו יותר מזה.
שבת שלום,חברים.
[ליצירה]
חברים!!! עשינו זאת!
אחרי כשלוש שנות התכתבות
(ואפילו לינק ב"כיפה", ב"פורום תרבות"!)
ניגשה הילדה אל שולחן המחשב
(מעניין מה עכשיו אביה חושב...)
וגרמה בימיה של שנת תרפפ"ו
לתפנית בשרשור, שרבים לה ציפו
(אגב, לגבי איזכור השנה-
מהגימטריא של תשס"ו- אין היא שונה!)
ואחרי שדנו במי היא מאוהבת,
ת'מקלדת תפסה ובעצמה היא כותבת!
(אמנם עוד לא ברמה של אביה,
אך רחוק מהעץ היא ודאי לא תגיע)
וישבה לה מרב וכתבה איחולים
לשנה חדשה שעודֵנה בחיתולים
והוסיפה ש"שנה הבאה בירושלים"
ואני, במפתיע, שם גר כעשוריים!
מקווה שהפעם אינני מגזים
אז אוסיף פה עוד שניים/שלושה חרוזים-
כתבת שנמשיך עם רמזים בשירים-
האם אין בתגובה זו כמה די ברורים!?!?!?!
[ליצירה]
אוי דחילק!
ברור שזו פארודיה! תוכלי להבין את זה מהרבה ביטויים מוגזמים... ואגב, אם הייתי כותב את זה ברצינות לא היית משתכנע מ"לקיחת הדברים" שלך.
בכל מקרה אני שמח שגרמתי לרגעים האלו.
ותפרסמי כבר עוד דברים.
מ.Z.
[ליצירה]
וואחד שערוריה
אלדר אני מאמין שהקטע זקוק לליטוש הגון והשקעה אם כי הרעיון נכון.
נתחיל מזה ש "קראו לה" למי זה "לה"? לסיטואציה? כתבת "בטקס" וזה לשון זכר
כתבת "מה שקרה" וגם זה זכר...
חוצמזה "אדוק" ולא הדוק.
ושלושת המשפטים האחרונים לא כ"כ מפוסקים נכון.
ולמקק- זיגי קרא את זה בשלוש לפנות בוקר,תדון אותו לזכות...
תגובות