[ליצירה]
.
יש אמת בדבריך ישועה,חשבתי על זה לפני הפרסום אבל לא מצאתי דרך.
באופן טבעי,הקורא שמכיר כבר את הסיפר רץ עם העיניים, לא מתעמק בכל תיאור,ויגיע לבד לשורות החשובות של הסוף. יהיה פסדר.
רק ישועות ונחמות.
[ליצירה]
בהשראת ריה"ל
אני במרכז אך לבי במערב,
וקצת קשה לי בלי מרב,
את העלמה תקף בילבול
והיא ירוד ירדה לחו"ל
ובחורה בלי אידיאלים
תמצא שידוך עם "לא נורמלים"
היכן אתם שם, במצרים?
אולי בתימן, הרחוקה כפליים?
תשמור עליה, אב רחום
מסתם חתן בצבע חום
אני אינני גזעני,
פשוט אכפת לי, כך אני,
לשמור על כולם יהודים
גם על אותם הנודדים
שאת ביתם מצאו בחו"ל
עם וילה,וולבו וחתול.
על-כן חיזרו לכאן מהר
כי שם קשה להיזהר!
אבוא עם כתובת לנָמֶל,
ברוך שובכם לישראל!
[ליצירה]
.שומו שמיים והאזיני ארץ
ליד המחשב התיישבתי לכתוב
ואת השרשור להעלות מהאוב
כי בפעם האחרונה בה גלשתי להסתכל
גיליתי דבר ממש מתסכל
שאני רק כותב,ואורי משיב
וחוץ משנינו, איש לא מקשיב.
והנה בבואי שוב לכתוב אל האב
דבקה לשוני לחכי (וזה כאב..)
כי כתבה פה פיצקית עוד שוס עצבני
והוכיחה את מה שכתבתי אני
(שכל הדתיים את כולם מכירים
דרך דודים, חברות וגם חברים)
ויכלה, אם רצתה לענות בחיוב
לגרום לאורי לארץ לשוב
כי אחרי הכל, ביזנס וזה,
אבל להבריז לאחיין זה ממש מבזה ,
ביום בו עומד הוא מתחת חופה
עם כלה בשמלה לבנה ויפה.
ודבר מה עוד גילינו, ממש מעניין
שחרוז זה טעים בשילוב חלב-אם
ואפילו גורם לעולָל בן יומו
להפתיע בברכת המזון את אימו.
איך גדל דור צדיק מול כל פיקסל ותו
והילד לומד גם גמרא מעכשיו!
אחיו הולכים בקייט לנפוש
והוא ב"בבא קמא" שובר את הראש!
הם קמו הרגע, אורזים ת'תיקים
והוא כבר ער משעת "ותיקין"!
זה הקטן עוד יגדל בלי ספק
ותלוי אם גם הוא חרוזים יסָפֶּק
כשיגדל וישב אל מול המחשב
ויאמר "ממזי? זה מוכר אני חושב..."
נראה לי שראיתי את שמו כבר פעם
וכבר עולה בגרוני איזה טעם
טעם מוזר, שלא בא אל גרוני
מאז שהייתי תינוק גאוני.
ויקרא לאימו וישאל לסיפור
והיא תענה: "זה ההוא מהשרשור,
שהתחיל עת היית עוד רך בשנים
וממשיך עוד מאז כבר כמה שנים
ואת דודה אודיה אתה זוכר?
מי שידך לה? זה הוא ולא אחר.
הוא הפך עולמות ושיגע פילים
וכל זה בעזרת חרוזים דביליים
שהגה ממוחו בשעות הזויות
ועל כך גם לא חסרות עדויות."
ויאמר התינוק, שגדל קצת מאז
"וואו, באמת זהו קטע חבל"ז!"
אז בואו נראה, חברים יקרים
לאן יובילו מכאן שאר המשרשרים-
[ליצירה]
מזכיר את עדי רן...
טוב מאוד, זורם ומקפיץ,
חבל רק שיש יותר מדי קטעים שנשמעים כמו קטעי מעבר ("יודע X5 שומע X5 וכד') יותר תוכן בבתים עצמם/יותר בתים.
קטע מצוין עם המ "מה מה מה מוּ".
תמשיכך.
[ליצירה]
שן, עשית לי חשק לכתוב
(ויאמרו הגולשים אם זה רע או טוב)
האם אתה בן עדות המזרח?
(בימינו זה לא כ"כ מופרך)
כי מתוך תגובתך לערוגת הגינה
בצבצה לה עובדה בלי כוונה:
"לפני ראש השנה רוב סליחות"
אומרים רק ההם שאוכלים קטניות
ומיד מפתחו של חודש אלול
מתחיל מנהגם הכרוך במילמול
בשופר, בווידוי וברוב פיוטים
וחזן לא מוצלח שמרבה עיוותים.
שתהיה שנה טובה לכולם
בעיר בכפר ובכל העולם.
[ליצירה]
מילתא דבדיחותא
יופסקו לאלתר הבדיחות הפרטיות!
אי אפשר לקרוא יצירה רצינית בלי השטויות שלכם?אני עומד כאן נפעם, מול ה "נו, באמת..." האימתני (מזכיר לי את ה"לא כלום" מהסיפור שאינו נגמר)
ואז אניצה ריחלי רותותכם משנים את הפיסוק של המילים שלכם. מצחיקנה, כון? יופי!
בקיצור, להלן הניתוח שלי לגדלותו של מ.מ. גאיוס:
אני מלא רגשות מעורבים, שכן בא לי להיקרע מצחוק,
ולחטוף התקף אסטמה כרוני לנוכח הביטוי המצחיק בן שתי המילים שבא להראות את דעתו הסמויה של היוצר (אם לא "אמן בחסד עליון") על האתר.
מצד שני, אני על סף בכי, האימרה מזכירה לי את איזדרכת, מורתי הישישה לטבע, שמתה רחמנ"ל באמצע ניסוי בשיעור איתנו.עצוב.
ועוד דבר:
אני לא מבין איך יצור חצוף ומרושע כמו מ.מ.פגר מעיז להכניס יצירה כה גסה ובוטה לאתר!
יש לכם מושג מה משמעות הביטוי "נו, באמת..." בגרמנית? אני בטוח שמנהל אתר היצירה הגרמני
"פון-צורנברג" לא היה מכניס דבר כזה.
זו דעתי.
אגב, איפה ממלאים טופס הצטרפות לחבר'ה? גם אני רוצה להשתתף בדיונים על קוטרי סרגלים ואוהבי שופינג..
באהבה והערכה-
ממזי.
[ליצירה]
148
"אני מאמין" בתחיית המתים
והכרעתי אחרי מספר לבטים
לנסות להנשים כאן את שלל התגובות
כחודש אחרי החג "שבועות".
כי נכנסתי לפה
עקב פרץ נוסטלגי
לקרוא ת'שירשור
שרבות בו עמלתי
וחשבתי לקרוא רק דברים ישנים
שהולכים ומשתבחים להם עם השנים
ולמרות שבערך תשעים האחוז
יחשבו שלקרוא את הכל זה ביזבוז
מסתבר שפעם חשבו קצת אחרת
ויש מי שחשב לעשות על זה סרט
(האמת, קצת נסחפתי, שטפוני המים
אך דברים הזויים כבר קרו פה כפליים)
אז למי שמתחיל מזו התגובה
המלצה לי קטנה, אך מאד חשובה
מזגו לכם כוס של משקה מלאה
כי צפויה לכם כאן קריאה של שעה
היא שווה כל דקה,כך אעיד בביטחה
כי אתם תרותקו, לא תזוז התנוחה
אז יאללה, תהנו מכל מה שנכתב,
אני צריך לישון קצת עכשיו.
(אם אפשר, לי באימייל, פשוט להודיע
שהשרשור ל149 הגיע
הכתובת נמצאת בצירוף לתגובה
אז אנא שלחו הודעה לי, [כתובה...])
[ליצירה]
היי דרומה
איני אלוף החרוזים,
ואין כלל צורך להגזים.
בגיאוגרפיה, זה נכון,
תמיד הברזתי בתיכון...
האם אילת היא בדרום?
אומרים ששם מוגזם החום,
אולי השפיע השרב,
על בתך, ששמה מרב.
אם היא יוצאת עם בחורים,
שכלל אינם משוררים,
היאך תדע מחשבותם,
או אם תרצה להיות איתם?
אולי שומרים הם לעצמם,
את דעתם, את רגשותם?
אם אין כותבים הם לה שירים
אולי אינם לה ראויים?
כדאי לבחון זאת מקרוב,
כי לא כל "דג בים" הוא טוב
כמו צלופחים או גם כרישים,
יש בחורים חדלי אישים!
עם שני אקורדים ומחווה
תדע אם יש כאן אהבה,
עם סרנדות בחלון
תדע שהוא אוהב המון.
כמו-כן אם סוס לבן לו יש
יש די מקום להתרגש.
בזאת יהיה לך מבחן
מי ראוי להיות חתן!
אסיים לי כאן, נסיך החרוזים,
ואשוב למטבח לקלף לי תפוזים:
כי בנגינה איני בקיא,
אני אגרום לה להקיא,
זייפן אני כמו קרפדה,
ויש לי סוס עם חלודה,
אולי אמצא לי נערה
במקום אחר, אך לא ב"צורה"...
תגובות