"כאשר ירים (משה) ידו..."
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . מהם דברי חז"ל המפורסמים? [ליצירה]
- [ליצירה] ת'אמת במקרה הזה גם האנטנה כתומה. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא והכותרת עושה את כל התמונה למשהו עמוק ביותר. אם היה אפשר להוסיף בפוטושופ ככיתוב בתוך התמונה את דברי חז"ל המפורסמים על הפסוק זה היה מועיל לענ"ד. [ליצירה]
- [ליצירה] יש! פעם אחת הבנתי יצירת חזותי לפני שקראתי את ההסבר! אין ספק, המאבק הזה מפתח את התפיסה האמנתית שלי... הרעיון יפה בהחלט, והכתרת מצויינת- אבל לא יודעת, הביצוע היה יכול להיות נקי יותר ומושך יותר את העין. [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי ההסבר הבנתי עוד דברים, אבל עדיין מציק לי מאוד הבלאגן של התמונה. וגם - או שהשתמשת בזום דיגיטלי או שהקטנת בגסות. זה הורס מאוד את התמונה. [בעיקר אפשר לראות את זה בקו המפריד בין גב הילד לצווארו.] [והוספת כיתוב על גבי התמונה היא רעיון גרוע לחלוטין.] [ליצירה]
- [ליצירה] ממזר, גם כשאני ממש מתאמצת- (טוב, די לבדיחות פרטיות). אפשר הסבר? [ליצירה]
- [ליצירה] הסברים רבותי! הסברים! לאמונה תחיה- אל תדאגי, השקפותינו זהות. (התמונה צולמה בחוף דקלים,ולא מגיעים לשם במקרה...) לערוגה (ולשאר התוהים)- ההמשך הוא "וגבר ישראל". הילד בתמונה הוא ילד מכפר דרום, מול אנטנה של הצבא. לצערנו השאלה היום היא מי ינצח- הילד המתיישב או הצבא כמבצע משימה (ולההההההההבדיל כמובן ממלחמת ישראל בעמלק ). בתמונה העפיפון הכתום נראה גבוה מהאנטנה, מה גם שזה כתום, עם דגל ישראל וכו וכו וכו יש פה הרבה סממנים (הכיפה הגדולה,הכתף הקטנה החשופה, המקבילוּת בין חוט העפיפון לאנטנה, הסככה בחוף ועוד... אפשר ללכת עם זה לאן שרוצים. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. ממזר, כשאתה רוצה אתה יכול להיות דומה לי בהשקפה.. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] הקומפוזיציה יפה, האמירה מעניינת, אבל התמונה לא נקיה, וזה מפריע בעין. [ליצירה]
- [ליצירה] אפצ'ילוג ראו אחים, ראו זה פלא, הסתכלו על שניים אלה על מרב ועל אביה (אתה אימה אי שם החביאה) מטיילים הם בעולם וטסים מפה לשם את "צורה" לא שוכחים וגם לא את "ממזר פרחים" אז מה אם למרב חבר? אביה הוא המשורר! אליו אני עכשיו כותב אך לא הופך למאהב... ולך, פיצקית- זכרי את שמך אל תשכחי מעמדך לכתוב עליי שאין לי כתר? כך מעל גלי האתר? אינך יודעת מה זהוּב כתרי שלי זה האהוּב חבל רק שעליו כתוּב "אני מונח לי על ראש כרוּב" מרב, נראה, לא מסכנה (איני נכנס למגננה) משיטוטיי כאן באתר גיליתי לי דבר מוזר: כולכן הייתן מקוות באיזה בוקר לגלות שאביכן, גולש מוּכר מוצא לכם כאן באתר בחור נחמד וגם רווק שבאישתו עוד לא דבק וכך לכן היה מודיע "אגור איתך בהרצליה" אתן כותבות מתוך יאוש על נישואין גם עם יתוש! (בעל זבוב אם לדייק) על כן ב'קשה תרדו ממני אמנם אני רווק הנני אך עוד לא תר להיות כבר בעל כי מתחתן אני עם צ.ה.ל. ... היה נחמד להתכתב, (את זה אני ממש אוהב) ונאחל כולנו יחד כן, כולנו, די לפָּחַד! לכל משפחת עמירם למרב ואורי גם שיחזרו לכאן מחר ונפגש פה באתר, כל הכותבים כולל כולם ושלום יהיה כאן בעולם [ליצירה]
- [ליצירה] * ילד לקח לי את התגובה!!! אוף! חשבתי עליה עוד כשראיתי את זה בעמוד הראשי! נותר לי רק שקצת שוביניסטי לומר שנשים הן כמו אוכל... אחל'ה שיר שבעולם! מ.z. [ליצירה]
- [ליצירה] נדב היקר. אכן, ככה זה בחיים. פתרונות קסם לא יופיעו לך כשתהיה במבוי סתום, מול קירות האבנים של המציאות. ברור שה"קטע" דרש שימוש בסצנה קולנועית קיטשית, שגיבורים נקלעים אליה ויוצאים דרך פלא. או שהם מוצאים דלת או משהו, או שהיריות שהצופה בסרט שומע, מסתבר שהרגו את הפושע, אך כאמור- בחיים, הבמאי לא יציל אותך אם לא תציל את עצמך. ניתוח עמוק יותר תוכל למצוא בספר "המרד השפוף" של גדי טאוב, שם מנתח טאוב את "ספרות זולה"- סרט שפועל על-פי אותו עיקרון, שאם הגיבור צריך להספיק משהו תוך זמן קצר הוא צריך לעבוד מהר, ובאותה מידה הוא עלול גם להיכשל. בשאר הסרטים, על-פי טאוב, "הגיבור לא צריך לנעול את מכוניתו כיוון שהוא יודע שהיא לא תיגנב, שכן היא דרושה להמשך הסרט" (הציטוט איננו מדויק,אלא על-פי הזיכרון) בחיים האמיתיים עובדים קשה... עלה והצלח! קבל "פרח" לכבוד ל"ג בעומר. [ליצירה]
- [ליצירה] . האמת, אני חולק על שן תותבת-הוא לא היה מפתיע וגם לא קולח, אבל אהבתי בו דברים אחרים: א. הצלחת להפוך שיר תמים ועליז למשהו קודר כל-כך ע"י התיאורים שלך וזה מעניין.(יש גירסה של ארקדי.ד. ל"ליצן קטן שלי",עצוב כמו שרק הוא יודע לשיר) ב. זה פתאום מעלה את המחשבה למה שלומית היא זאת שבונה ולא אבא שלה או בעלה. אישה גלמודה... ג. "הוא לא יחזיק מעמד עוד שנה"- מזכיר את "העלה האחרון" של או הנרי. כשהעלה יפול היא תמות. כשהסוכה לא תחזיק מעמד... בהחלט יפה,בברכת "ושמחת בחגך".... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אני לפחות הבנתי בהתחלה שהטקסט זורק אותך לעבר, למישהו שכבר היה "אנחנו" או משהו כזה אבל בקריאה שנייה הבנתי קצת יותר. אולי אני אבקש ממנחם לשנות לי את התגובה ל "אני מת לדעת מי זו האחת הזאת" ואז זה יהיה יותר קשור. [ליצירה]
- [ליצירה] הסברים רבותי! הסברים! לאמונה תחיה- אל תדאגי, השקפותינו זהות. (התמונה צולמה בחוף דקלים,ולא מגיעים לשם במקרה...) לערוגה (ולשאר התוהים)- ההמשך הוא "וגבר ישראל". הילד בתמונה הוא ילד מכפר דרום, מול אנטנה של הצבא. לצערנו השאלה היום היא מי ינצח- הילד המתיישב או הצבא כמבצע משימה (ולההההההההבדיל כמובן ממלחמת ישראל בעמלק ). בתמונה העפיפון הכתום נראה גבוה מהאנטנה, מה גם שזה כתום, עם דגל ישראל וכו וכו וכו יש פה הרבה סממנים (הכיפה הגדולה,הכתף הקטנה החשופה, המקבילוּת בין חוט העפיפון לאנטנה, הסככה בחוף ועוד... אפשר ללכת עם זה לאן שרוצים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה ששימע'לה הספיק לומר "שמע ישראל", כי ל"מודה אני" הוא כבר לא יזכה... (ומה זה באמת ה"גוש" הזה שמועך אותו בכד?) [ליצירה]
- [ליצירה] כהמשך לשרשור ההסכמה עם ערוגה אומָר שגם לדעתי הצדק איתה. אחרי שדובר כ"כ רבות על צנזורת איכות באתר, דירוגין למיניהם וכד'- לענ"ד אין מקום ל-ה-ו-ד-ו-ת לכל מי שהשקיע לא יותר מדי דקות ולא יותר מדי פיקסלים (אם כי לפעמים כן מדובר ביותר מדי...) כדי לפרסם משהו שכולם יראו. (ולא אכחיש שזה חטא שגם אני חוטא בו לעתים) צריך לתת ביקורת כששייך צריך לפרגן כששייך, וצריך לא להתחנחן יותר מדי,אם מגזימים הפידבק כבר הופך להיות לא משמעותי ויצא שכרנו בהפסדנו. (אני לא פונה ח"ו אישית לתמי אלא מתייחס לנושא בכללותו כי הוא עלה כבר מספר פעמים באתר) לפעמים גם צריך לדעת לא לכתוב תגובה ארוכה זה עלול להיות מייגע. די. [ליצירה]
- [ליצירה] בהשראת ריה"ל אני במרכז אך לבי במערב, וקצת קשה לי בלי מרב, את העלמה תקף בילבול והיא ירוד ירדה לחו"ל ובחורה בלי אידיאלים תמצא שידוך עם "לא נורמלים" היכן אתם שם, במצרים? אולי בתימן, הרחוקה כפליים? תשמור עליה, אב רחום מסתם חתן בצבע חום אני אינני גזעני, פשוט אכפת לי, כך אני, לשמור על כולם יהודים גם על אותם הנודדים שאת ביתם מצאו בחו"ל עם וילה,וולבו וחתול. על-כן חיזרו לכאן מהר כי שם קשה להיזהר! אבוא עם כתובת לנָמֶל, ברוך שובכם לישראל! [ליצירה]
- [ליצירה] דע לך אסף,שהביטוי הזה אכן עלה בשיר,אבל ירד בעריכה... תודה בחולופן. [ליצירה]
תגובות