[ליצירה]
כמה קטן ככה שטן!
התמונה המקורית הם מתפללים ביחד (מה שראיתי בעיתון וקיבלתי גם באימייל) וזה מראה את הצד החיובי,ואתה בא והופך את זה? לא שייך.. (אני גם לוידע איך הצלחת להפוך...)
[ליצירה]
.
אחחחח. איזה תענוג צרוף מהכתיבה הזורמת הזאת.
היה ללא ספק יעיל לקרוא אותה.
האמת,גם אני חשבתי כמו אחתוש, שמדובר בבחורה בשם יעל, אבל אז נזכרתי ביצירותיך על מרכזניקים והבנתי שגם משמעות אחרת יכולה להכנס.
שקויעח! (ושילד יגיד מה שהוא רוצה).
[ליצירה]
נעם,אני לא יודע אם התגייסת כבר או לא,ובאיזה צד אתה,אבל שתדע שכתבת דברים נכונים מאד. טוב מאד.
הצבא בהחלט גורם לאנשים להפוך את החיים שלהם לספורים וראשי תיבות,ולא רק החברים באזרחות סובלים מזה ,אלא גם כל אחד שמספיק מודע לעצמו ומגלה את זה.
וכן,לפעמים טוב זה ניתוק.
[ליצירה]
אז ככה
זה "made in beit jala" לשעבר, והוא בקרוב יופיע שוב על מסכיכם (כשעורכים כותרת בחזותי היצירה נעלמת...)
זו הכותרת אחרי שנלאיתי ממשחקי המילים עם "צב-צף" או "צב הביתה" במקום "שב הביתה".
(לגבי הקונטקסט: התמונה צולמה כשהחזרנו לים צב שנפלט לחוף...)
זה מה שיש ועם זה ננצח.
(ה "made in" המקורי יתפרסם בקרוב ויש אפילו מבצע "שניים במחיר אחד")
ממזי.
[ליצירה]
ילדה, למה לטעות במילה האחרונה למה... "ב"חיוכים...
בהחלט שיר ילדים,אם כי בחלק מהמשפטים החרוז לא יושב מדויק. תקריאי לעצמך ותראי איפה לשפר.
ולאלדר- "חיוך זה מה שאומרים"?
[ליצירה]
איזה יוֹוּפי!
ערוגה, את חושבת שיזהו שהייתי שם כשאת מצלמת אותי ככה מטושטש?
אני לא רוצה לקרוא תיגר על משרד הפרסום שלך, אבל אני הייתי קורא לתמונה "בעגלא ובזמן קריב".
ולנביאשקר:
"שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני"
א.שתי.
ב. הקיום של אחד לא מאיים על השני?! התמונה הזאת צולמה בשער יפו בעיר העתיקה. בדיוק המקום שהוא שורש המאבק בין הדמויות וכמה דם נשפך במקום הזה ועליו.
[ליצירה]
מי מפריע?
ערוגה,הבנתי בדיוק כמוך והתייחסתי קונקרטית. זה שילד כותב שאני אידיוט נהדר זה אולי מפריע.
ולגבי לדון כל אדם לקף זחות- יכול להיות שהיא קונה אוכל,גם את זה מסכנים צריכים. (לא שמותר לה לשקר בשביל זה אבל עדיין)
[ליצירה]
.
ערוגה יקרה.
אין כמו תגובות שמוציאות מהיצירה נקודות חשובות שלא השתקפו בקלות, ופה את עושה את זה מצויין, ומעלה לי הרהורים שלא חשבתי עליהם בעצמי.
כבר כתבת, ואני לא זוכר איפה, על עניין ההתרגלות
מול השמירה על הרגש, שבאמת יש מצבים שלמרות שקשה, צריך להמשיך, אבל בלי להתנכר לקושי או כאב או להתעלם מהם בתואנה ש"חייבים להמשיך".
אשריך וטוב לך, ולקוראי תגובתך ומָפנִימֵיה.
ולגבי הסבתא, תמסרי לה
שיותר מששמרה השבת על ישראל שמרו ישראל בשבת. וחבל.
תגובות