[ליצירה]
כהמשך לשרשור ההסכמה עם ערוגה אומָר שגם לדעתי הצדק איתה.
אחרי שדובר כ"כ רבות על צנזורת איכות באתר, דירוגין למיניהם וכד'-
לענ"ד אין מקום ל-ה-ו-ד-ו-ת לכל מי שהשקיע לא יותר מדי דקות ולא יותר מדי פיקסלים (אם כי לפעמים כן מדובר ביותר מדי...) כדי לפרסם משהו שכולם יראו.
(ולא אכחיש שזה חטא שגם אני חוטא בו לעתים)
צריך לתת ביקורת כששייך
צריך לפרגן כששייך,
וצריך לא להתחנחן יותר מדי,אם מגזימים הפידבק כבר הופך להיות לא משמעותי ויצא שכרנו בהפסדנו.
(אני לא פונה ח"ו אישית לתמי אלא מתייחס לנושא בכללותו כי הוא עלה כבר מספר פעמים באתר)
לפעמים גם צריך לדעת לא לכתוב תגובה ארוכה זה עלול להיות מייגע.
די.
[ליצירה]
.
"אחת"! עשית דבר חמור!
לקחת זכויות על השירשור!
אני כותב, ואורי גם
על עניינים ברום- עולם
אמנם גם כן על "עניינים"
שבין בנות לבין בנים
אינך יודעת, אחותי
על מה דיברנו ב"פרטי"...
סתם, על כלום, אני צוחק
אך פה הלחץ די דוחק.
צריך אני להתגונן
רק כי כתבתי כמו בן
שאת "צלעו" עוד לא מצא
מקצה העיר ועד קיצה.
על כן כל רווקות האתר
מן העיר ומן הכפר
דעו לכן דבר חשוב,
אחזור עליו כאן שוב ושוב
איני בוחר "אחת מכאן,
אחת מאלף קורבנות"
כי מצטער אני מאד,
אך לא בוחרים כך ת'בנות!
אולי ב"פאסט דייט",אולי גם לא
ימצא כל איש, בחירת ליבו.
אך לא על-פי תגובות-חרוז
גם לא ב"כיפה" או "תפוז"
כיתבו בנות, כיתבו שירים
על בחורות ובחורים
אך להנמיך יש ,ציפיות,
כי לא תוך יום תהיו כלות...
על כן אחתום כאן, "מ.פרחים"
אבהיר דבר חשוב, אחים.
אני התחלתי השירשור
מבחינתי הוא כבר גמור
ולא כל אחד אשר יחפוץ
להוציא אותי סתם פוץ
יוכל לכתוב: "איך מתגלגל
כל שיר תגובה, כל שיר הלל
אשר כתב "ממזר פרחים"-
לעניינים של שידוכים"
על החתום:
"ממזר פרחים"- אריאל פוגל, בן 39 נשוי+ 5.
סתם, למה נראה לכם?
[ליצירה]
ה' ישמור.
תיארת כל כך הרבה מוות כשברקע כל כך הרבה אהבה, אני לא יודע אם לשמוח על ההחלטות שקיבלת ועל צידוק הדין , או לבכות את המתים.
את מתארת דברים בצורה נפלאה, נעים לקרוא.
בכל זאת הייתי מוסיף קצת אופטימיות...
מ.z.
[ליצירה]
לא יודע אם רצית
אבל נשפכתי מצחוק!
בעיקר מהבית האחרון מ "בניסן נגאלו" עד "להתגשם"
חושלוק פרפראזה!
בכביש במנהרות יש גרפיטי "אין ערבים אין מילואים"
ומי ייתן...
ולעומר: השיר נכתב על חבר שהתאבד בעקבות משבר כלכלי באותה שנה אם אינני טועה.
[ליצירה]
לגבי ילדים פלסטינים
גשם, מעיל אחד
חגורת נפץ אחת
מתחת למעיל האחד
ילד בן עשר
עומד במחסום
וחושב
ואולי גם שר לעצמו
שיר פרידה
בערבית.
בגיל עשר
אתה לא אמור להיות
מחבל
אתה אמור להיות סתם ילד
להשחיל דיסקיות ברזל
במשחק
ולא לחבר אותם
לשעון עצר.
כבר מזמן (בעיקר מאז מחסום חווארה שזה הארוע שמתואר כאן) אני פחות מרחם על ילדים ערבים מסכנים.
וראיתי הרבה כאלה.
למיוריל דריי- כן, אולי כדאי שמישהו יעשה,בטח לא אנחנו. (אני מתכוון לפלסטינים. אם הוא כתב על בדואים זה סיפור אחר, יש להם גם מעמד שונה מערביי ישראל ובטח מהפלסטינים).
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
הנה כאן ממשיך להסתובב הגלגל
ומראה פה למה השרשור מסוגל
כי התחלנו לכתוב לפני זמן רב מספור
ואני אז ניסיתי לדרוש ולחקור
על מרב, מיקומה ודברים נוספים
ועכשיו זה תורי להסתיר ת'קלפים
אם תרצה שאומר מהיכן אכירך
אוכל חוק קטן וחשוב ללמדך
הוא נקרא חוק הדתיים השלובים
וכמו כל דבר הוא מורכב משלבים:
אם יש אדם דתי במקומותינו
סביר לחשוב שמכיר הוא את שנינו
ואם אראה לו את זה השרשור
יאמר הוא "אורי?! אני מכיר, זה ברור!
הוא גר לידי בישוב המדהים
והוציא הוא אפילו ספרי ילדים"
את שם המדליף לא כאן אספר,
רק אם אחזור בי במועד אחר...
תגובות