[ליצירה]
לאוסף: אם כבר "ערוגת פרחים" נשמע זורם יותר...
לשי:.
השיר שכתבת לא מדבר על הכתיבה שמתפרסמת בעיתונים, אלא כ"מרשם" לכל כותב, ע"ע "...הצב בראש הרשימה.. והמתן לתגובות..."
קח מדגם מייצג פה באתר- שיר אחד מתוך שלשה שמתפרסם בבת אחת של אותו יוצר (לא יקשה עליך למצוא) ותתרשם מהתוצאה. גם אם לא "הבשלה", השירים צריכם הגהה ואולי עוד כמה "נגיעות".
גם אלו שצריכים "לשחרר" יכולים לשחרר לעתים למגירה
ולא הכל ראוי שיתפרסם- מי שחברה שלו עזבה אותו יכול לכתוב "רע לי רע לי רע לי, מדוע היא עשתה את זה,מה לא טוב בי?"
זה יופי של "שחרור",זה מבטא את כאבו, והוא אפילו כתב "מדוע" במקום "למה", אבל לא הייתי מצפה לראות את זה תחת הכותרת "שירה".
עדיפה עצירות על שלשול- לפחות זה לא עושה מסריח לאחרים . :)
[ליצירה]
וחוץ מזה
ירון, הבית השני אכן ממוקם כרונולוגית לפני הבית השני אבל הטענה שבשיר היא שבכל בוקר לבן, כשיש שמיכה לבנה (ביטוי שמסמל קצת אופטימיות וגם אתה עלית על זה) אני יודע שהכל יראה כמו בית א'. אם אתה רוצה להמשיך לדון...
ונשמח חוץ מזה לראות את יצירותיך באתר. רק לשם גיבוי לתגובותיך.
[ליצירה]
אז ככה-
התלבטתי קשות אם להסיר את היצירה לאור קריאת התגובות ששיקפו את דעתם של היוצרים על כתיבה כזאת.
מלכתחילה התלבטתי אם לפרסם, ואחרי שקראתי כאן מספר קטעים מקאברים על פיגועים וכד' החלטתי לפרסם בכל זאת.
את הנעשה אין להשיב, אני מתנצל בפני הקוראים שנפגעו וידוע לי שיש כאלו.
החלטתי הסופית היא להשאיר את היצירה כאן למען העתיד, בו ירצו אולי יוצרים לפרסם קטעים בסגנון דומה-
וקטע זה ותגובותיו ישמשו לו כמדד. ולו כדוגמה שלילית.
מקווה להעלות רק חיוכים-
מ.z.
[ליצירה]
.
סחתיק עלייך. אין ספק שמרפי הוא אחד המשפיעים הגדולים על ההיסטוריה, ועל חיי הפרטיים.
את לא הראשונה שכתבת עליו ("איך הכל התחיל" לא.רווק, פה באתר) ובטח לא האחרונה שתסבול ממנו. לשם האופטימיות הייתי מציע לך לקרוא את סדרת "הסיפור האמיתי" של יאנוש ורחלי, גם זה פה באתר.
אריאל אחר.
[ליצירה]
נו, באמת...
אין פה שום טעות. "המתחיל במצווה פטור מן המצווה"
הוא אח של "מצווה הבאה בעבירה אל תחמיצנה"
ובן דוד של "וכי יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו"
משפטים שאנחנו הדתיים אוהבים לעוות...
שבת שלום, חבר.
[ליצירה]
.
ערוגה יקרה.
אין כמו תגובות שמוציאות מהיצירה נקודות חשובות שלא השתקפו בקלות, ופה את עושה את זה מצויין, ומעלה לי הרהורים שלא חשבתי עליהם בעצמי.
כבר כתבת, ואני לא זוכר איפה, על עניין ההתרגלות
מול השמירה על הרגש, שבאמת יש מצבים שלמרות שקשה, צריך להמשיך, אבל בלי להתנכר לקושי או כאב או להתעלם מהם בתואנה ש"חייבים להמשיך".
אשריך וטוב לך, ולקוראי תגובתך ומָפנִימֵיה.
ולגבי הסבתא, תמסרי לה
שיותר מששמרה השבת על ישראל שמרו ישראל בשבת. וחבל.
[ליצירה]
.
אהבתי את הרעיון, אלדר.
לי אישית יצא להתקל ב "הודי לא מגרש הודי" (אולי צונאמי כן...)
אני מסכים עם נאום הסאטירה חוצב הלהבות של ערוגה
ואני חושב שיש זכות קיום ליצירות כמו זו של אלדר ואפילו יותר מזה.
שבת שלום,חברים.
תגובות