.JPG)
הגרירה על חשבונך
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בקריאה שנייה ושלישית יצאתי מבולבל. הרושם שאיתו נשארתי אחרי השורה האחרונה היא שמה שמרגיע את הנהג ועוזר לו להרדם הוא צלילים של יוצר המוכר כאנטישמי. ולכן, גם אם היצירה באה להביע חרטה של הנהג אז: א. היא לא עושה את זה מספיק ברור. ב. השימוש בוגנר הוא ודאי לא מקרי והוא עדיין מקשר בין מעשים של יהודים (ההתנתקות הנוראית, הטראגית והרשעית וכל הקשור אליה,שאני לא מוריד לרגע מחומרתה) לאנטישמיות ונאציזם. וזה פסול. ומסוכן. [ליצירה]
- [ליצירה] אפצ'ילוג ראו אחים, ראו זה פלא, הסתכלו על שניים אלה על מרב ועל אביה (אתה אימה אי שם החביאה) מטיילים הם בעולם וטסים מפה לשם את "צורה" לא שוכחים וגם לא את "ממזר פרחים" אז מה אם למרב חבר? אביה הוא המשורר! אליו אני עכשיו כותב אך לא הופך למאהב... ולך, פיצקית- זכרי את שמך אל תשכחי מעמדך לכתוב עליי שאין לי כתר? כך מעל גלי האתר? אינך יודעת מה זהוּב כתרי שלי זה האהוּב חבל רק שעליו כתוּב "אני מונח לי על ראש כרוּב" מרב, נראה, לא מסכנה (איני נכנס למגננה) משיטוטיי כאן באתר גיליתי לי דבר מוזר: כולכן הייתן מקוות באיזה בוקר לגלות שאביכן, גולש מוּכר מוצא לכם כאן באתר בחור נחמד וגם רווק שבאישתו עוד לא דבק וכך לכן היה מודיע "אגור איתך בהרצליה" אתן כותבות מתוך יאוש על נישואין גם עם יתוש! (בעל זבוב אם לדייק) על כן ב'קשה תרדו ממני אמנם אני רווק הנני אך עוד לא תר להיות כבר בעל כי מתחתן אני עם צ.ה.ל. ... היה נחמד להתכתב, (את זה אני ממש אוהב) ונאחל כולנו יחד כן, כולנו, די לפָּחַד! לכל משפחת עמירם למרב ואורי גם שיחזרו לכאן מחר ונפגש פה באתר, כל הכותבים כולל כולם ושלום יהיה כאן בעולם [ליצירה]
- [ליצירה] עם התקדמות הסיפור שנאתי את שמשון יותר ויותר, ולקראת סופו גם הבנתי את הקטע- אני ואשתי כרגע בדרכנו לבן גוריון... להלן הסיפור של מי שיצאה לפניך עם שמשון. זקני האתר ודאי מכירים. [ליצירה]
- [ליצירה] חטפתי גול. יפה מאוד! יש לי כמה קושיות על הלימלום למינהו אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. יש שיר של ג. חזן על "תפילות של תחנה מרכזית". שווה עיון. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, אבל... שאיפות לי בתחום הצבאי יש יותר ועל כן על תפקיד החורז אוותר כ עדיף עוד לרוץ על גבעה או על הר מאשר להצליח לכתוב משורשר אם יצליח חרוז לרצד על נייר אין זה אומר כי אהיה מאושר. עם הנשק ביד ובתוכו הצולבת אוכל להגן על המדינה האוהבת ולא עם עוד עט או עם עוד יצירה את אלה השאירו להיכתב ב"צורה" [ליצירה]
- [ליצירה] אז יוסף שמח הוא פרידמן נפתלי והשרשור הזה דורש כבר נפטלין והמפוחלץ ההוא, שמסתבר שהוא נוצץ גם הוא כאן בשרשור מנסה להתלוצץ, הוא אולי מצטט מ"משינה" (פרס לפותרים נכונה) אבל שגיאותיו יעשו לי אנגינה. בחייאת, חבר, תסדר את החרוז, עדיף לאט מאשר סתם חפוז. רק מרב נשכחה בין השורות ולה מגיעות הרי כל התשורות... על כל הכשרונות שכאן התגלו, ועם ישראל שבזכותה יגאלו כשתשוב לארצנו הקדושה ,הטהורה, ותפיץ בה את אור התורה ולא רק באפריקה או חלקה הדרומי אלא גם בשנקין לכל המי ומי.. עד כאן אידיאלים להפעם לפני שיירו בי פה אנשים מרוב זעם אז להתראות בינתיים (אולי אהיה זמין כבר בשתיים...) [ליצירה]
- [ליצירה] ישבנו לנו וחילקנו את יופיין של הנשים. יש הרבה נשים אז כל אחת קיבלה ממש קצת :) אני חושב שהצדק עם ערוגה- המשקל של כל היצירה טמון בשורה האחרונה- ביקורת על הצגתן של הנשים בתנ"ך. לעומת מה שאודיה עשתה אח"כ, שהוא מה שנקרא "תנך בגובה העיניים" (ברררר) רק "ליפול" על הדמויות לפי מה שלמדנו עליהם, כמו יופיו של יוסף למשל. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... נתקלתי כבר בקטע המתסכל הזה באיזה ערב התעוררות לפני כ- 10 שנים, ואני לא מגזים. מי אתה אהרל'ה מאירוביץ'? [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי ילדים פלסטינים גשם, מעיל אחד חגורת נפץ אחת מתחת למעיל האחד ילד בן עשר עומד במחסום וחושב ואולי גם שר לעצמו שיר פרידה בערבית. בגיל עשר אתה לא אמור להיות מחבל אתה אמור להיות סתם ילד להשחיל דיסקיות ברזל במשחק ולא לחבר אותם לשעון עצר. כבר מזמן (בעיקר מאז מחסום חווארה שזה הארוע שמתואר כאן) אני פחות מרחם על ילדים ערבים מסכנים. וראיתי הרבה כאלה. למיוריל דריי- כן, אולי כדאי שמישהו יעשה,בטח לא אנחנו. (אני מתכוון לפלסטינים. אם הוא כתב על בדואים זה סיפור אחר, יש להם גם מעמד שונה מערביי ישראל ובטח מהפלסטינים). [ליצירה]
- [ליצירה] קברת בפארק. שווה ערך. בלי ספק. הסצנה של ההתנגשות והאהבה ממבט ראשון קצת דביקה בעיניי אבל ניחא- גרמת לי לצחוק וזה טוב. (אם כי לא נדיר...) . [ליצירה]
תגובות