[ליצירה]
אללה איסתר
אינני זוכר כבר על מה להגיב,
כאן בשירשור זה, המרהיב:
האם לזאת שבאה מאהבה
אך עדיין לא הגיע מאהבה?
האם לזה שעל המשקל מתלונן?
לא, כאן אורי במקומי מתגונן....
אולי להזמנתו של אורי לבקר
בביתו שבנה לו במקום אחר
שכּן אורי,למי שלא ידע
גר ביישוב שהפך לאגדה
ממש לא רחוק ממקום מושבי
מרחק נסיעה של רכב דו מושבי
הוא פשוט קפץ לו לנכר
וחשב שיחזור ממש מחר
אבל הוא מצליח בתחום הממכר
אז בישראל רק מדי פעם נזכר
(אינני מאשים חליל וחס
פשוט בחרוז כלום לא נכנס...)
אז לזאת הרווקה
אגיב ראשון דווקא
אז מה חיפשה הנערה?
מישהו שנראה לא רע?
אצלי האף ממש נורא.
דתי , אבל פתוח?
אני-רק תער בגילוח!
ולגבי הנעליים-
"ניו בייניש" יש לי שניים...
ולגבי המפוחלץ ששמו דו-מיני
("מפוחלץ-שמרית"?! זה לא הגיוני...)
אינני יודע לגבי האיות
האם בכוונה הייתה הטעות
צריך בכל זאת הגהה לעשות
וככה על הבושה לכסות.
נפתלי פרידמן ברוך בואך
אנו מברכים על הצטרפותך
לעולם החורזים
הנוטים להגזים
ולחרוז אפילו שנה שלמה
בלי לדעת לשם מה.
אז בואו נראה לאן יילך
שירשור זה ,המולך
בתחום החרוזים ובתחום התגובות,
כי אני הולך לי לעיר האבות...
[ליצירה]
.
מפתיע אותי שרק זה ארסנל התגובות.
אני מאד אהבתי,אם כי לא היה צריך לכתוב גם בסוף כל שורה, סטייל "עננו XXXXX עננו".
היה חסר גם קצ' יותר רציני בסוף.
והקשר מעולם לא שבק חיים,חצוף!
[ליצירה]
אויייש סו!
באמת חבל. אני מכיר עוד כמה אנשים שמתייחסים בצורה דומה לכתיבה שלהם- חלקם משאירים את זה לעצמם, בפינה צנועה בלב,
וחלקם כותבים על זה אבל לא מפרסמים את כתביהם בראש חוצות.
אולי בשביל זה יש את במה חדשה וציבור לקוחותיה,
אני עדיין לא רואה לגיטימציה לפרסום הבוטות הזאת כאן.
גם התגובה שלך צרמה לי עד מאד.
עשיתם לי איכסה. ממש.
מ.z.
[ליצירה]
ילדה, למה לטעות במילה האחרונה למה... "ב"חיוכים...
בהחלט שיר ילדים,אם כי בחלק מהמשפטים החרוז לא יושב מדויק. תקריאי לעצמך ותראי איפה לשפר.
ולאלדר- "חיוך זה מה שאומרים"?
[ליצירה]
אז יוסף שמח הוא פרידמן נפתלי
והשרשור הזה דורש כבר נפטלין
והמפוחלץ ההוא, שמסתבר שהוא נוצץ
גם הוא כאן בשרשור מנסה להתלוצץ,
הוא אולי מצטט מ"משינה" (פרס לפותרים נכונה)
אבל שגיאותיו יעשו לי אנגינה.
בחייאת, חבר, תסדר את החרוז,
עדיף לאט מאשר סתם חפוז.
רק מרב נשכחה בין השורות
ולה מגיעות הרי כל התשורות...
על כל הכשרונות שכאן התגלו,
ועם ישראל שבזכותה יגאלו
כשתשוב לארצנו הקדושה ,הטהורה,
ותפיץ בה את אור התורה
ולא רק באפריקה או חלקה הדרומי
אלא גם בשנקין לכל המי ומי..
עד כאן אידיאלים להפעם
לפני שיירו בי פה אנשים מרוב זעם
אז להתראות בינתיים
(אולי אהיה זמין כבר בשתיים...)
[ליצירה]
חייב לומר
יצירה מדהימה! אני חושב שאין ב"סיפורת" עוד הרבה דברים "טעונים" כמו הסיפור הזה. מעבר מעולה בין דמויות, סיפור שמעביר את הרגשות לקורא בצורה טובה מאד, לשון עשירה.
*****- חמישה פרחים בסולם ממזי.
[ליצירה]
כאילו מה...
מודה, לא ירדתי לסוף דעתך, ובכל זאת,
"כשגילה שאמא שלו לא תחזור סוף יום העבודה אליו אלא לבוראה הוא החליט שמשהו לא בסדר"
משהו לא בסדר?!?!?!?!?!
תחושות של אנשים בשואה,אני משער, היו קצת שונות,
כמו כן, נראה שכל המשקעים שנשארו לו מהשואה ומלחמות ישראל הם כלב עם כדור בראש..
לא משכנע, צר לי...
תגובות