[ליצירה]
כי יסופר
ואיך אעלה אל אבי
ואומר לו שבנו הוא נביא?
הנבואה, לשוטים היא ניתנה
אז אני אדחק לפינה...
בך לא ארצה כאן לפגוע,
אך דבר לא נותן לי מרגוע:
אשתך, (שהייתה צנחנית?)
היא עד כדי כך קמצנית???
היא בחרה לה חתן לתמיד
רק בגלל טעותו של פקיד?
בי עולה מחשבה מצמררת
מה הייתה עושה אז הגברת
אם חלילה היה שם נכתב
טוראי אילנית ולדיסלב"
היא הייתה גם לזה מתקבעת
ומייד חיש לרוסיה נוסעת?
טוב, אפסיק כאן על צג להשמיץ
ולהוציא פה לשווא את המיץ
אך לפני שאתן להגיב
רק אודה: הסיפור הוא מגניב!
[ליצירה]
מילתא דבדיחותא
יופסקו לאלתר הבדיחות הפרטיות!
אי אפשר לקרוא יצירה רצינית בלי השטויות שלכם?אני עומד כאן נפעם, מול ה "נו, באמת..." האימתני (מזכיר לי את ה"לא כלום" מהסיפור שאינו נגמר)
ואז אניצה ריחלי רותותכם משנים את הפיסוק של המילים שלכם. מצחיקנה, כון? יופי!
בקיצור, להלן הניתוח שלי לגדלותו של מ.מ. גאיוס:
אני מלא רגשות מעורבים, שכן בא לי להיקרע מצחוק,
ולחטוף התקף אסטמה כרוני לנוכח הביטוי המצחיק בן שתי המילים שבא להראות את דעתו הסמויה של היוצר (אם לא "אמן בחסד עליון") על האתר.
מצד שני, אני על סף בכי, האימרה מזכירה לי את איזדרכת, מורתי הישישה לטבע, שמתה רחמנ"ל באמצע ניסוי בשיעור איתנו.עצוב.
ועוד דבר:
אני לא מבין איך יצור חצוף ומרושע כמו מ.מ.פגר מעיז להכניס יצירה כה גסה ובוטה לאתר!
יש לכם מושג מה משמעות הביטוי "נו, באמת..." בגרמנית? אני בטוח שמנהל אתר היצירה הגרמני
"פון-צורנברג" לא היה מכניס דבר כזה.
זו דעתי.
אגב, איפה ממלאים טופס הצטרפות לחבר'ה? גם אני רוצה להשתתף בדיונים על קוטרי סרגלים ואוהבי שופינג..
באהבה והערכה-
ממזי.
[ליצירה]
112
חרזתי בשרשור לרוב
על כן חזרתי שוב לכתוב,
כאן בחשוון נטול החגים
שאין כלל צורך להדגים-
כי זה הרי עניין ידוע
שב"מר"-חשוון אין שום אירוע
וחודש זה הוא די מנחוס
ולי מביא את הביעוס
למרות שביקרתי בלשכת הגיוס
ומה שעשיתי שם-סוד כמוס!
לא אגלה ולא אספר,
אך זמן לחרוז כעת יש לי יותר...
ולכן אציע לחודש המר,
למרות שהוא בעוד רגע נגמר-
להמציא איזה חג או רק "מועדון"
ואת שם החג ה "מר" נהפוך ל"אדון"...
[ליצירה]
*
ילד לקח לי את התגובה!!! אוף! חשבתי עליה עוד כשראיתי את זה בעמוד הראשי!
נותר לי רק שקצת שוביניסטי לומר שנשים הן כמו אוכל...
אחל'ה שיר שבעולם!
מ.z.
[ליצירה]
.
לטובת אלדר ייאמר שקשה להשאר לא שקופים כשצריך לכתוב על משפחתו של הושע בן נון.
אחרי הכל, למי קוראים ככה ביומיום?.
לטובתו ייאמר גם שהקטע כתוב עם הרבה חן והומור. הקטעים עם "נון זה שם של דג" או "אבא שלי היה בחברון..." היו בהחלט חזקים.
שקוייעח.
[ליצירה]
הרבה זמן לא צחקתי ככה. (לפחות לא מאז שראיתי בשיחון ביידיש תחת הכותרת "משפטים לפגישה ראשונה" את המשפט האולטימטיבי להצלחה בשידוך:"אני בן 16"...)
כל טוב!
תגובות