"לא הצער והאבל הם העיקר בתענית...אלא לעורר את הלבבות..."
(רמב"ם הל´ תענית)
צום י´ בטבת
הם דברו שם על צדק חברתי
והעניים.
נזרק לזכרונות לא רחוקים
על אותם דיבורים
בי"ז תמוז
כשהתעוררו הלבבות
והעניים
נפקחו.
נזרק לאותם זכרונות
שאיש לא יוכל לקחת ממני.
גם לא אישה.
אבל אין צדק,חברתי
ותמיד כשנציין את הימים (היינו ממש טובים בלספור אותם)
צומות ואפילו חגים
יהיה בהם צער
אַבל...
