בצידי הדרך
פגרים מפוייחים
של קרח
דְרוּס אגזוזים
ובובה עם גזר, חסרת חיוך.
עדים אילמים
למותם
של המשחקים
שאהבנו לשחק.
למותן
של מלחמות
ללא מתים.
ובכל בוקר כזה,
כשהכל עטוף
בשמיכה לבנה
וכולם חולמים עתיד,
אצלי,
הכל כבר נמס.
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי בעיקר את הבית הראשון, אבל גם באופן כללי השיר נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. גם אני לא אוהבת שלג. (למרות שפעם קיבלתי אחד במתנה ליומולדת) [ליצירה]
- [ליצירה] - אני רוצה להגיב, אבל אני לא יודעת איך, מאיפה לתחיל לאכול את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של תיאור... [ליצירה]
- [ליצירה] בלי מילים כי אין מילים. פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממז, תשמור על עצמך, הא? (לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להשאיר אזשהוא חותם במקום שאני חוזרת אליו שוב ושוב.) [ליצירה]
- [ליצירה] . מסתבר שאני לא צריך לשמור על עצמי, יש מי שעושה את זה בשבילי טוב ממני. אני חייב לך ,ערוגת מלכות. פרינץ. [ליצירה]
- [ליצירה] וחוץ מזה ירון, הבית השני אכן ממוקם כרונולוגית לפני הבית השני אבל הטענה שבשיר היא שבכל בוקר לבן, כשיש שמיכה לבנה (ביטוי שמסמל קצת אופטימיות וגם אתה עלית על זה) אני יודע שהכל יראה כמו בית א'. אם אתה רוצה להמשיך לדון... ונשמח חוץ מזה לראות את יצירותיך באתר. רק לשם גיבוי לתגובותיך. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך. א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות. ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה. ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים: המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני. ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה. חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב. וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה כותב משהו... קראתי גם אחת מהתגובות שלך לאחת היצירות של חטף סגול...-וואי איך נקרעתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] קברת בפארק. שווה ערך. בלי ספק. הסצנה של ההתנגשות והאהבה ממבט ראשון קצת דביקה בעיניי אבל ניחא- גרמת לי לצחוק וזה טוב. (אם כי לא נדיר...) . [ליצירה]
- [ליצירה] מילתא דבדיחותא יופסקו לאלתר הבדיחות הפרטיות! אי אפשר לקרוא יצירה רצינית בלי השטויות שלכם?אני עומד כאן נפעם, מול ה "נו, באמת..." האימתני (מזכיר לי את ה"לא כלום" מהסיפור שאינו נגמר) ואז אניצה ריחלי רותותכם משנים את הפיסוק של המילים שלכם. מצחיקנה, כון? יופי! בקיצור, להלן הניתוח שלי לגדלותו של מ.מ. גאיוס: אני מלא רגשות מעורבים, שכן בא לי להיקרע מצחוק, ולחטוף התקף אסטמה כרוני לנוכח הביטוי המצחיק בן שתי המילים שבא להראות את דעתו הסמויה של היוצר (אם לא "אמן בחסד עליון") על האתר. מצד שני, אני על סף בכי, האימרה מזכירה לי את איזדרכת, מורתי הישישה לטבע, שמתה רחמנ"ל באמצע ניסוי בשיעור איתנו.עצוב. ועוד דבר: אני לא מבין איך יצור חצוף ומרושע כמו מ.מ.פגר מעיז להכניס יצירה כה גסה ובוטה לאתר! יש לכם מושג מה משמעות הביטוי "נו, באמת..." בגרמנית? אני בטוח שמנהל אתר היצירה הגרמני "פון-צורנברג" לא היה מכניס דבר כזה. זו דעתי. אגב, איפה ממלאים טופס הצטרפות לחבר'ה? גם אני רוצה להשתתף בדיונים על קוטרי סרגלים ואוהבי שופינג.. באהבה והערכה- ממזי. [ליצירה]
- [ליצירה] . הם בלטרון ואפשר להגיע משני הצדדים. תודה על הביקורת המקצועית. עדיין, "נונסנס חזותי" זו באמת ההגדרה, ואני לא חושב שצריך להקפיד על פרטי הצילום, בייחוד כשאתה לא יודע מהם... הראיתי את החיצים וזה מה שרציתי. (אותו עניין אגב גם ב "סע בכיוון החץ" עם המכונית הקטועה. מבחינתי זה לא מוריד מהתמונה.) [ליצירה]
- [ליצירה] מישי גננת! יפה עשית. נהניתי לקרוא את הביטויים היפים והרומזים ועם זאת להישאר עם חלקים לא מובנים. אבל: "שמחוללת בעצמה, שמעוללת לעצמה" הייתי מעדיף לקרוא "שמחוללת בעצמה" ולעלות לבד על הכפילות... אגב, עברתי שוב בצומת שילת, לא היית... [ליצירה]
- [ליצירה] . להאשים??? אתגר קרת הוא יוצר דגול ובמקומך הייתי לוקח את זה כמחמאה. הסגנון באמת מזכיר, אם כי אצל אתגר יש משמעות ממש לכל מילה. [ליצירה]
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] 112 חרזתי בשרשור לרוב על כן חזרתי שוב לכתוב, כאן בחשוון נטול החגים שאין כלל צורך להדגים- כי זה הרי עניין ידוע שב"מר"-חשוון אין שום אירוע וחודש זה הוא די מנחוס ולי מביא את הביעוס למרות שביקרתי בלשכת הגיוס ומה שעשיתי שם-סוד כמוס! לא אגלה ולא אספר, אך זמן לחרוז כעת יש לי יותר... ולכן אציע לחודש המר, למרות שהוא בעוד רגע נגמר- להמציא איזה חג או רק "מועדון" ואת שם החג ה "מר" נהפוך ל"אדון"... [ליצירה]
- [ליצירה] עוד אחד במסגרת ה"סיפור-מדרש"? משל חביב... מילא הכנעני והעברי,אבל זה השלוימל'ה האמורי הראשון שנתקלתי בו... [ליצירה]
- [ליצירה] . תסלחי לי טלי, אבל מה נזכרת פתאום, אחרי עשר שנים? חוצמזה בשם איזה ציבור את מתנצלת? ומי הם אותם "הם" שצעקו חמס? אני מכיר אחד שביצע את הרצח ועוד כמה שעזרו לו. לא מכיר "הם". אמנם הדיון הזה כבר מרקיב בקבר (בכל זאת, 10שנים) אבל אם שיר כזה מופיע עכשיו, ראוי גם להגיב לו עכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] בעיקר לנושא אלומותיו. קראתי את הביקורת, שנראית עניניית, אבל את התשובות שלי אחרים כבר נתנו, אם לגבי סיווג היצירה ואם בכלל. את היצירה הכנסתי ע"י הקראה למישהו בטלפון כך שנפלו כמה "שיבושונים" אותם תקנתי כבר. השיבוש המרכזי הוא שם היצירה, כשבאמת "חייל דתי מת" זה סתם שם שאולי מנסה לתת "פוּש" לרגש, והשם המתוכנן היה, כפי שתקנתי "חייל דתי מת. מרכזית". גם את המשפט האחרון שיניתי, אם כי לא בהרבה, אבל לפחות אליו התכוונתי. נפגש בשמחות בלבד. אגב,יקח זמן עד שאהיה נגיש שוב להגיב. [ליצירה]
תגובות