בצידי הדרך
פגרים מפוייחים
של קרח
דְרוּס אגזוזים
ובובה עם גזר, חסרת חיוך.
עדים אילמים
למותם
של המשחקים
שאהבנו לשחק.
למותן
של מלחמות
ללא מתים.
ובכל בוקר כזה,
כשהכל עטוף
בשמיכה לבנה
וכולם חולמים עתיד,
אצלי,
הכל כבר נמס.
ירון, הבית השני אכן ממוקם כרונולוגית לפני הבית השני אבל הטענה שבשיר היא שבכל בוקר לבן, כשיש שמיכה לבנה (ביטוי שמסמל קצת אופטימיות וגם אתה עלית על זה) אני יודע שהכל יראה כמו בית א'. אם אתה רוצה להמשיך לדון...
ונשמח חוץ מזה לראות את יצירותיך באתר. רק לשם גיבוי לתגובותיך.
סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך.
א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות.
ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה.
ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים:
המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני.
ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה.
חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב.
וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני.
יש משהו ילדותי בשיר הזה שנכתב מנקודת מבט פסאודו-ילדותית ולמעשה יומרנית ומחוייטת.
למה הכוונה?
למעשה בפתיח של השיר מובאת, בגמלוניות מסוימת, תמונה כדלהלן: 'בוקר בהיר, חורף ירושלמי, ילדים לא הולכים לבית ספר וחולמים על העתיד (מחר),שלג מפויח (עברו יומיים?) ואיש שלג עם גזר באף (עוד לא עברו יומיים)'. לא הייתי קטנוני כל כך כלפי הפתיח אלמלא ההמשך המביך - עדים למותם של משחקים (?)
של מלחמות ללא מתים (?!)
אם האחרון לא היה שרבוט לשוני נטול מהות וכיסוי כלשהו, אני לא יודע כיצד ראוי היה לכנותו. דיבורים בעלמא. אפשר לראות באגף ב' של הבית הראשון כעין גזר ארוך לאפו של איש השלג מחלק א', ויקרא שמו בישראל - פינוקיו.
ושוב הבית השני לא נותן מזור לאודם פניו הנכלמות של אחיו הבכור.
ובכל בוקר כזה - עניין שבשגרה
כשהכל עטוף בשמיכה לבנה - דימוי נחמד, אבל לא מסתדר עם שאר הדימויים בשיר
וכולם חולמים עתיד - שוב, כמו שגזוז היו אומרים "מילים יפות ללא כיסוי"
אצלי הכל נמס - פתאום הכל נגמר לו למשורר. לא דובים ולא יער.
מתבטל לא שיר שלם דרך דמעה אחת שקופה של שלג מתמסמס. ומבטל בעקבותיו כל זיכרון של משחק, מלחמת שלג (או מלחמת של"ג?), וגם הכיסוי של הפוך הלבן כבר לא יעזור לשיר הזה, שהוא מקרה אבוד.
י. ז
[ליצירה]
וחוץ מזה
ירון, הבית השני אכן ממוקם כרונולוגית לפני הבית השני אבל הטענה שבשיר היא שבכל בוקר לבן, כשיש שמיכה לבנה (ביטוי שמסמל קצת אופטימיות וגם אתה עלית על זה) אני יודע שהכל יראה כמו בית א'. אם אתה רוצה להמשיך לדון...
ונשמח חוץ מזה לראות את יצירותיך באתר. רק לשם גיבוי לתגובותיך.
[ליצירה]
סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך.
א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות.
ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה.
ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים:
המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני.
ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה.
חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב.
וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני.
[ליצירה]
תכל"ס...
רבים הם סוגי הטרמפיסטים שאנחנו נתקלים בהם כמו גם סוגי הנהגים... גם אני בעוונותיי לקחתי פעם טרמפיסט בצומת גולני שהתברר כערבי מכפר מנדא. (ערבי ישראלי, צהוב, ממושקף ומבורגן לגמרי, לכו תדעו...)
[ליצירה]
באתי בגלל ההמלצה
נשארתי בגלל הרלוונטיות.
גם אני לא הבנתי את כל ה"ר-ב-ד-י-ם" (:
אבל כל העניין שלפעמים גם כשאתה יושב ולומד, זה לא באמת "שלך" הוא מטריד.
ותשאיר את הניק כמו שהוא... :)
[ליצירה]
150 כבוד!
מסקנות די פזיזות כאן אורי מסיק,
אך אני במקומו הייתי מפסיק
הוא שואל בגלוי אם כבר התחתנתי
בלי לדעת אם אני, לחוץ או בשאנטי
מרב כבר שנים עם אותו החבר
והוא לי מציע אחריה לחזר?!
שילחץ על בתו שתלך לחופה,
אליי הוא פונה?! איזו חוצפה!
אז מר אורי תקשיב (או אולי רק תקרא)
עודני רווק,זה בינתיים לא רע
אך שליחים כבר שלחתי לקיפטאון הרחוקה
אולי יש שם איזו עלמה רווקה
אז תהיה רציני,בטח יש שם מבחר,
התוכל במטותא לבדוק לי מחר?
(אופס תראו מה קרה לי, איזו תקלה
אני מתחיל לחפש שידוכים בגולה,
זו אינה המטרה שלשמה כאן הגבתי,
ובשביל החרוז כנראה קצת נסחפתי,
אז קבלו נא ביטול על אותן השטויות
המבקשות מאורי לברר על פנויות
השענו לאחור, תהנו מהשיר,
ואת עניין השידוך- למקום אחר נשאיר...)
[ליצירה]
ממזר בתוכם.
אחדשה"ט -בעניין מה שכתב הדרת גאונו בעניין לשון הרע רחמנא ליצלן.
וידע שכבר פסק הרה"ג הרב נוח מיקל שליט"א ראב"ד דקהילת קודש חפיפנבערג שאין כאן לא לשון הרע ולא דיבה ולא איסור ולא קונם ולא שמתא ולא ארור ונכתב לדיצה ושחוק לכל מקיימי התורה ולומדיה, גם על אלו שבבחינת צדיק נסתר מאד.
ומה ששאל כבודו בעניין איזה מין טרעמפיסט, ידע כבוד תורתו כי תשובתו אשר ענה לי נכונה היא וברה, ואכן הנני סוג בפני עצמי. (ויעצור לי אם יראני בדרך).
"עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו"
הק' ממזי.
[ליצירה]
אני?! אני מסיפור אחר..
בדיחה זה בטח לא.
גם לא ברור איך הכותרת קשורה.
את המילה "ממדים" כדאי היה לכתוב בכתיב מלא, בגלל האסוציאציה למדים של הכחולים.
עד כאן.
[ליצירה]
והרי התפלספות:
בשירו של סטינג שיחי'- "S.O.S" הוא כותב שהוא נמצא על אי בודד, ואת המצוקות הפנימיות שלו הוא שולח בתוך בקבוק, שכל העולם ידע כמה רע לו. (ויש שקישרו לאדם על סף התאבדות).
השיר מסתיים בכך שהוא קם בוקר אחד ו "DON'T BELIEVE WHAT I SAW..." הוא מגלה על החוף מיליוני בקבוקים שנשלחו אליו, ומסתבר שגם כל העולם שבוז. (וזה במילים שלי...)
בקיצור, טוב לדעת שאנשים שולחים בבקבוקים גם עובדות אופטימיות (אם כי נוגות משהו..).
נראה שהילד וסנופקינו הקטן נמצאים במצב משפחתי שלא היה מאפשר לשלוח לך בקבוקים עם תחושות דומות, וחבל.
אני, לצערי, נמצא עם הסנופקין וילדו באותה הסירה (הלכנו לאיבוד בים...) ולשלושתינו אין אי לנוח עליו.
אוי בעיית הרווקים...
בכל אופן אשלח לך איחול של דודות: שתזכי להקים בית נאמן על האי...
אשמח לשלוח סידור פרחים לחתונה...
עלי והצליחי-
ממזי.פ.
[ליצירה]
לסיום
אתה צודק מר עמירם
על ענייני פרסום חינם...
ולשאלתך על הכינוי
בשביל טרמפיסט עם שם בדוי
חשבתי לי על שם כזה,
לכל אדם- שמן, רזה:
אם ברמזור עומד אדון
ומסתכל לתוך החלון,
תדע שזהו טרמפ לחץ
אדם חצוף ובעל שחץ
אך אם אדם מגיב בדיחה
לשיר דוגמת השיר שלך,
כאן לא יועיל הפצר או תחן
כי נעַשַה לך "טרמפ לחן"...
[ליצירה]
מאורה חגיגי זה...
נהניתי, על אף ש-
א. אני לא מבין צרפתית
ב. אמא שלי תחטוף שבץ אם אני אתחתן לה עכשיו,
אז לא חוויתי על בשרי את הלחיצוּת האמהית...
שקויעח!
תגובות