[ליצירה]
.
לעניות דעתי,הסיטואציה של הריצה ליד המקורבים לא ממש מציאותית, וכמשל הוא לא מספיק מחודד.
כמו כן אם הסוף הוא דרמטי, אז המשפט האחרון מנוסח טיפ-טיפונת הומוריסטי וזה לא שייך.
בכל אופן בהצלחה.
[ליצירה]
הרבה זמן לא צחקתי ככה. (לפחות לא מאז שראיתי בשיחון ביידיש תחת הכותרת "משפטים לפגישה ראשונה" את המשפט האולטימטיבי להצלחה בשידוך:"אני בן 16"...)
כל טוב!
[ליצירה]
לגבי ילדים פלסטינים
גשם, מעיל אחד
חגורת נפץ אחת
מתחת למעיל האחד
ילד בן עשר
עומד במחסום
וחושב
ואולי גם שר לעצמו
שיר פרידה
בערבית.
בגיל עשר
אתה לא אמור להיות
מחבל
אתה אמור להיות סתם ילד
להשחיל דיסקיות ברזל
במשחק
ולא לחבר אותם
לשעון עצר.
כבר מזמן (בעיקר מאז מחסום חווארה שזה הארוע שמתואר כאן) אני פחות מרחם על ילדים ערבים מסכנים.
וראיתי הרבה כאלה.
למיוריל דריי- כן, אולי כדאי שמישהו יעשה,בטח לא אנחנו. (אני מתכוון לפלסטינים. אם הוא כתב על בדואים זה סיפור אחר, יש להם גם מעמד שונה מערביי ישראל ובטח מהפלסטינים).
[ליצירה]
.
זה טוב כי יש עניין של לגלות טפח ולכסות טפחיים- לדוג': "מיטתה הריקה של תינוקת שפעם אהבתי"- זה כתוב עדין וגם טעוּן.
מצד שני, זה שאנחנו לא מבינים מה הולך זה קצת גורע.
קיצר, יכולתי לכתוב את התגובה שלך והייתי אומר אותו דבר. "אהבתי ולא הבנתי"
מ.z.
[ליצירה]
בעיקר לנושא אלומותיו.
קראתי את הביקורת, שנראית עניניית, אבל את התשובות שלי אחרים כבר נתנו, אם לגבי סיווג היצירה ואם בכלל. את היצירה הכנסתי ע"י הקראה למישהו בטלפון כך שנפלו כמה "שיבושונים" אותם תקנתי כבר. השיבוש המרכזי הוא שם היצירה, כשבאמת "חייל דתי מת" זה סתם שם שאולי מנסה לתת "פוּש" לרגש, והשם המתוכנן היה, כפי שתקנתי "חייל דתי מת. מרכזית". גם את המשפט האחרון שיניתי, אם כי לא בהרבה, אבל לפחות אליו התכוונתי.
נפגש בשמחות בלבד.
אגב,יקח זמן עד שאהיה נגיש שוב להגיב.
תגובות