[ליצירה]
מה??? אני לא שומע...
אורי, שוב אתה מתחיל?
עוד לא עברנו את הגיל?
אתה כותב שירים על חָיִל
גם ביום וגם בלָיִל
ואז עוד מאשים אותי
על הז'רגון הצה"לי?
ולגבי שטיפת אוזניים
אני עושה זאת פעמיים
צמוד לכל צחצוח שיניים
(וכל זה- פעם בשנתיים...)
[ליצירה]
אללה איסתר
אינני זוכר כבר על מה להגיב,
כאן בשירשור זה, המרהיב:
האם לזאת שבאה מאהבה
אך עדיין לא הגיע מאהבה?
האם לזה שעל המשקל מתלונן?
לא, כאן אורי במקומי מתגונן....
אולי להזמנתו של אורי לבקר
בביתו שבנה לו במקום אחר
שכּן אורי,למי שלא ידע
גר ביישוב שהפך לאגדה
ממש לא רחוק ממקום מושבי
מרחק נסיעה של רכב דו מושבי
הוא פשוט קפץ לו לנכר
וחשב שיחזור ממש מחר
אבל הוא מצליח בתחום הממכר
אז בישראל רק מדי פעם נזכר
(אינני מאשים חליל וחס
פשוט בחרוז כלום לא נכנס...)
אז לזאת הרווקה
אגיב ראשון דווקא
אז מה חיפשה הנערה?
מישהו שנראה לא רע?
אצלי האף ממש נורא.
דתי , אבל פתוח?
אני-רק תער בגילוח!
ולגבי הנעליים-
"ניו בייניש" יש לי שניים...
ולגבי המפוחלץ ששמו דו-מיני
("מפוחלץ-שמרית"?! זה לא הגיוני...)
אינני יודע לגבי האיות
האם בכוונה הייתה הטעות
צריך בכל זאת הגהה לעשות
וככה על הבושה לכסות.
נפתלי פרידמן ברוך בואך
אנו מברכים על הצטרפותך
לעולם החורזים
הנוטים להגזים
ולחרוז אפילו שנה שלמה
בלי לדעת לשם מה.
אז בואו נראה לאן יילך
שירשור זה ,המולך
בתחום החרוזים ובתחום התגובות,
כי אני הולך לי לעיר האבות...
[ליצירה]
עיין ערך "ילדים סורגים"
"אושר ללא גבולות
ממלא לי את
הלב.
אושר ללא גבולות
אין מקום
לכאב
אושר ללא גבולות
החיים הם מתנה
הלוואי ויימשך
כל ימות
השנה"
הייתי מציע לנסח מחדש, הקטע לא מעביר מספיק את הפשטות שאת/ה מנסה לומר על השמחה שבאה "סתם כך".
שבת שלום, ממזי.
[ליצירה]
תודה, אבל...
שאיפות לי בתחום הצבאי יש יותר
ועל כן על תפקיד החורז אוותר
כ עדיף עוד לרוץ על גבעה או על הר
מאשר להצליח לכתוב משורשר
אם יצליח חרוז לרצד על נייר
אין זה אומר כי אהיה מאושר.
עם הנשק ביד ובתוכו הצולבת
אוכל להגן על המדינה האוהבת
ולא עם עוד עט או עם עוד יצירה
את אלה השאירו להיכתב ב"צורה"
[ליצירה]
.
האמת, אני חולק על שן תותבת-הוא לא היה מפתיע וגם לא קולח, אבל אהבתי בו דברים אחרים:
א. הצלחת להפוך שיר תמים ועליז למשהו קודר כל-כך ע"י התיאורים שלך וזה מעניין.(יש גירסה של ארקדי.ד. ל"ליצן קטן שלי",עצוב כמו שרק הוא יודע לשיר)
ב. זה פתאום מעלה את המחשבה למה שלומית היא זאת שבונה ולא אבא שלה או בעלה. אישה גלמודה...
ג. "הוא לא יחזיק מעמד עוד שנה"- מזכיר את "העלה האחרון" של או הנרי. כשהעלה יפול היא תמות. כשהסוכה לא תחזיק מעמד...
בהחלט יפה,בברכת "ושמחת בחגך"....
[ליצירה]
לא מסכים עם ערוגה. (אבל תראו איזה יופי, היא אישרה לי את התגובה :) )
לא התייחסתי לאיכות השיר אלא לעצם התרגום. (גם אם השיר לא שואף לתרגם אחד לאחד) הביטוי סוויט טוקימג וומן מול גברת המדברת במתיקות נשמע לא טוב. כי לא רק שאתה "מכיר את המקור" כדבריה, אתה אפילו שואף להצמד אליו.
אני מסכים איתה בעניין "מידע אותו קיבלתי" ומוסיף את "עבודתי קצרת תקשורת".
[ליצירה]
.
אני לא יודע אם הם בחרו לשנוא
בעיקר בחרו "להשניא" אותנו עליהם מהסיבה הפשוטה שיש לך הרבה יותר גב כשאתה המסכן, הנרדף.
אבל עכשיו יש מצב שגם ילדים מסָכנים אותך, ולך תנסה להיות פוליטיקלי קורקט מול דעת הקהל העולמית...
[ליצירה]
וואחד שערוריה
אלדר אני מאמין שהקטע זקוק לליטוש הגון והשקעה אם כי הרעיון נכון.
נתחיל מזה ש "קראו לה" למי זה "לה"? לסיטואציה? כתבת "בטקס" וזה לשון זכר
כתבת "מה שקרה" וגם זה זכר...
חוצמזה "אדוק" ולא הדוק.
ושלושת המשפטים האחרונים לא כ"כ מפוסקים נכון.
ולמקק- זיגי קרא את זה בשלוש לפנות בוקר,תדון אותו לזכות...
תגובות