[ליצירה]
תכל"ס...
רבים הם סוגי הטרמפיסטים שאנחנו נתקלים בהם כמו גם סוגי הנהגים... גם אני בעוונותיי לקחתי פעם טרמפיסט בצומת גולני שהתברר כערבי מכפר מנדא. (ערבי ישראלי, צהוב, ממושקף ומבורגן לגמרי, לכו תדעו...)
[ליצירה]
סוערה. לא אמרתי שהוא כותב רע אפילו כתבתי להיפך, התגובה שלי הייתה עניינית לתוכן ולביטויים.
האתר אולי לא מוגדר דתי, אבל די ברור מה הרוחות שנושבות בו. תכנסי לדפיוצר של ארז ליטמן ותראי שגם הוא חושב שלא כל היצירות שלו מתאימות לכאן.
ועובדה שקיימת צנזורה באתר.
ואגב, לא צריך לזהות אותי עם ילד בכל דבר. אני לא כתבתי איכס על היצירה, מה שילד עשה, אני כתבתי שעשיתם לי איכסה. מה לעשות- בנאדם... רגשות...
את שלמה המלך אני לא חושב שכדאי להכניס בדיון שלנו כהוכחה לאיזשהו צד, אני מאמין ששיר השירים הוא קצת יותר מארוטיקה. אולי עידן רייכל חושב אחרת אבל אני נשאר בדעתי.
ועם כל הכבוד, אני לא דוס מסוגר שצריך את הצבא כדי שיפקח לו את העינים. אני יודע טוב מאד מה קורה "בחוץ"
מעריך
מ.z.
[ליצירה]
.
משום מה נעלם לו נושא אלומותיו (וכמאמר אורי עמירם שיחי': "נוסע לו- מוטב".)
מקק,אתה מוזמן להמשיך לכתוב על צבא, גם אם אני אשאר האחרון שידבר איתך. :)
(וגם אני מתעתד להכניס עוד יצירה על הצבא, אם כי לא בסגנון שטובי רצה)
רקטוב.
[ליצירה]
לאוסף: אם כבר "ערוגת פרחים" נשמע זורם יותר...
לשי:.
השיר שכתבת לא מדבר על הכתיבה שמתפרסמת בעיתונים, אלא כ"מרשם" לכל כותב, ע"ע "...הצב בראש הרשימה.. והמתן לתגובות..."
קח מדגם מייצג פה באתר- שיר אחד מתוך שלשה שמתפרסם בבת אחת של אותו יוצר (לא יקשה עליך למצוא) ותתרשם מהתוצאה. גם אם לא "הבשלה", השירים צריכם הגהה ואולי עוד כמה "נגיעות".
גם אלו שצריכים "לשחרר" יכולים לשחרר לעתים למגירה
ולא הכל ראוי שיתפרסם- מי שחברה שלו עזבה אותו יכול לכתוב "רע לי רע לי רע לי, מדוע היא עשתה את זה,מה לא טוב בי?"
זה יופי של "שחרור",זה מבטא את כאבו, והוא אפילו כתב "מדוע" במקום "למה", אבל לא הייתי מצפה לראות את זה תחת הכותרת "שירה".
עדיפה עצירות על שלשול- לפחות זה לא עושה מסריח לאחרים . :)
[ליצירה]
הנה כאן ממשיך להסתובב הגלגל
ומראה פה למה השרשור מסוגל
כי התחלנו לכתוב לפני זמן רב מספור
ואני אז ניסיתי לדרוש ולחקור
על מרב, מיקומה ודברים נוספים
ועכשיו זה תורי להסתיר ת'קלפים
אם תרצה שאומר מהיכן אכירך
אוכל חוק קטן וחשוב ללמדך
הוא נקרא חוק הדתיים השלובים
וכמו כל דבר הוא מורכב משלבים:
אם יש אדם דתי במקומותינו
סביר לחשוב שמכיר הוא את שנינו
ואם אראה לו את זה השרשור
יאמר הוא "אורי?! אני מכיר, זה ברור!
הוא גר לידי בישוב המדהים
והוציא הוא אפילו ספרי ילדים"
את שם המדליף לא כאן אספר,
רק אם אחזור בי במועד אחר...
[ליצירה]
אוּוּוּ....
שלום מר אורי החביב,
הגר אתה בתל אביב?
כי בתך (קצת לא נעים)
נשמעת צפונית להדהים
אם וירטואליים חבריה,
זקוקה היא בכל זאת לרֶע
חיות מחמד קצת לא שייך,
אבל תקשיב לי , יש לי אח...
אחד נחמד, ממש עילוי,
אומרים עליו זאת בגלוי!
כשהוא אל הרחוב יוצא
כל נערה אותו תרצה!
אך ילדתך, כך מסתבר,
מול טלוויזיה תסתגר,
ב S.M.S , אולי בצ'אט
היא בטח שמה מתמצאת.
אך לרחוב היא לא יוצאת
ובחורים היא לא מוצאת.
וכך אביה , המתוסכל
ישר מציע, בלי אבל
את ילדתו, ששמה מרב
למישהו שאיננו רב!
אולי פוחז, אולי שובב
אולי עובד הוא כגנב.?
האחרונה,כך מסתבר
אפשרית היא ביותר,
שכן,גנב, אם הוא נבון,
יוכל לתת נדוניה הון!
[ליצירה]
בעיקר לנושא אלומותיו.
קראתי את הביקורת, שנראית עניניית, אבל את התשובות שלי אחרים כבר נתנו, אם לגבי סיווג היצירה ואם בכלל. את היצירה הכנסתי ע"י הקראה למישהו בטלפון כך שנפלו כמה "שיבושונים" אותם תקנתי כבר. השיבוש המרכזי הוא שם היצירה, כשבאמת "חייל דתי מת" זה סתם שם שאולי מנסה לתת "פוּש" לרגש, והשם המתוכנן היה, כפי שתקנתי "חייל דתי מת. מרכזית". גם את המשפט האחרון שיניתי, אם כי לא בהרבה, אבל לפחות אליו התכוונתי.
נפגש בשמחות בלבד.
אגב,יקח זמן עד שאהיה נגיש שוב להגיב.
תגובות