שבת פרשת קֹרח התשס"ד, נסיעה ראשונה בשבת. הכלה, בעיניים מְאֻשַרוֹת פוסעת לעת ערב בצד הכביש, ומיטיבה קפלים אחרונים בשמלתה לפני בוא יומה הגדול. והנורא. נהג הג'יפ שלנו, כמעט ולא מבחין בנעשה ופוגע בה. גלגלי הרכב הדורסים, מחמירים את פגיעת הפגוש. נהמות המנוע מחרישות את נאקות הכאב, והאור הכתום, המהבהב על הגג מחוויר את אודם הדם שעל הכביש ועל שמלתה הלבנה. ואני כלא מאמין, משפיל מבט, אך היא מחייכת ואומרת "זה בסדר, זה מבצעי" בעיניים מְאַשְרוֹת. הקלה.